קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי, בשבוע שעבר ציינו את ל"ג בעומר. בצל המתיחות ואש ללא הפסקה בצפון, פיקוד העורף קבע הגבלות להילולה במירון: 200 איש בשטח פתוח ו-600 במבנה סגור. אז קבע. ההערכה היא שהגיעו למירון קרוב ל-20,000 איש. פשוט נכנסנו דרך חור בגדר ואף אחד לא אמר לנו לעצור, אני מצטטת.
ואני, אני נזכרתי בהפגנות בכיכר הבימה בתל אביב, כיכר שנמצאת מעל מקלט תת-קרקעי ענק, הפגנה של קצת יותר מאלף איש, שפונתה בכוח בלתי סביר על ידי המשטרה. האמת, בכנות, יש לי תחושה לא נעימה לעסוק שוב ושוב בהתנהלות המשטרה. המשטרה חשובה בממשק שבין המדינה לאזרחים; הכתובת לכל מקרה – פגיעה, הטרדה, אפליה; משטרה שאמורה להגן, לעמוד לצידנו. ודווקא היא, המשטרה, שכל כך חשובה לשמירה על אמון הציבור בשלטון החוק, הולכת ומאבדת את אמינותה בעיני הציבור. קו שבר עמוק מאוד, שיהיה קשה מאוד לתקן.
משטרה שמפזרת בכוח 1,000 איש מעל מקלט ענק אבל מאפשרת התקהלות של 20,000 איש במירון – מאבדת את אמון הציבור; גם הפגיעה הקשה בעורך הדין סאלח נעמה בדירה פרטית בבאר שבע, פרקליט פלילי בפרקליטות המדינה – ראיתם איך הוא נראה לאחר שטיפלו בו השוטרים? ממתי תלונה על רעש אמורה להסתיים במכות רצח? לאן הגענו?
אני אומרת את המילים בכאב, כי המשטרה יקרה לי. הרוב המוחלט של השוטרות והשוטרים נאמנים למקצוע, רואים בעבודה שלהם שליחות ציבורית. אבל כשמדיניות האכיפה המוכתבת מלמעלה היא סלקטיבית וגזענית, כשהפיקוד הבכיר של המשטרה מתחנף באירוע פוליטי של שר עבריין מורשע, המסר מחלחל לתפוחים הרקובים, שיודעים שלא משנה מה יעשו, במי יפגעו, הם יקבלו גיבוי אוטומטי.
אז אני פונה מכאן לכל שוטרת ושוטר. בן גביר בקרוב מסיים את תפקידו, הוא ילך, אתם תישארו. אז בבקשה, תשמרו על אמון הציבור במשטרה. זה הנכס החשוב ביותר של משטרת ישראל, שלכם כשוטרות ושוטרים ושלנו כאזרחי המדינה.
ולמה זה מתחבר? בשבוע האחרון, כשהפריימריז באופק, גם חברי כנסת של הקואליציה, אבל בעיקר שרים, חצו כל קו אדום. פיהם מפיק מרגליות, כל מחשבה מתורגמת ישר למילים – אמת, שקר, זה לא משנה, The show must go on. שר האוצר, שר התרבות והספורט, שר המשפטים, שרת התחבורה, ובליכודיאדה שרי ממשלת ישראל מדלגים להופעת סטנד-אפ, בנשימה אחת עם ההודעה על נפילתו של סמל ליאם בן חמו, זיכרונו לברכה, לוחם גולני מהרצליה, שנהרג ב-30 באפריל, רק בן 19 היה במותו.
ושר האוצר מגמד את האסון הגדול בתולדות המדינה למחדל טקטי. זה לא נפלט לו, כשאמר "טבח 7 באוקטובר הוא מחדל נורא ואיום - - - אבל הוא מחדל טקטי". ושר התרבות והספורט, גם הוא המתיק פנינים: מחדל 7 באוקטובר בכלל לא קשור לממשלה שכיהנה באותו יום – ממשלה שבה הוא חבר, משקר במצח נחושה – חמאס תקפו כי הם זיהו את חולשת הממשלה הקודמת. להם – לכם – אין קשר לאירוע. ושר המשפטים ממשיך להלך אימים על הרשות השופטת. הוא מאיים בריאיון: "אם יש נכונות – מה טוב. אם לא תהיה נכונות – בית המשפט ילך - - - וייכחד מאליו". כניעה לדרישות שלו למינוי שופטים מטעמו או הכחדה, זה האיום שהוא משחרר. החוק והכללים לבחירת שופטים לא רלוונטיים מבחינתו. הדוגמאות שנתתי הן באמת רק מדגם. שלא תתבלבלו, הכול חלק מהקמפיין של ראש הממשלה להקטין את המחדל שלהם, להקטין את המחדל לסתם מחדל טקטי, אירוע אחד מני רבים, משהו כזה שולי. הרי שרי הממשלה שלנו למדו מהי בריחה מאחריות מהטוב מכולם, מהברחן המצטיין מר בנימין נתניהו. האירוניה מתה והבושה נעלמה.
אבל אל דאגה, לא ניתן לכם לברוח מאחריות. מחדל 7 באוקטובר כולו שלכם, במשמרת שלכם, על הראש שלכם. לא ניתן לכם להקטין את האסון. לא ניתן לכם למנות שופטים מטעם. בקרוב נקים ממשלת שינוי נוספת, ממשלת ריפוי. נגן על בית המשפט, נקים ועדת חקירה ממלכתית, נתקן את כל מה שהרסתם.
579 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.