קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מי שצופה בנו, תסתכלו איזה יופי, תסתכלו מי נמצא באמת בכנסת ישראל.
אתם זוכרים, לפני שיצאנו לערב פסח היה איזה חוק ששר הטיקטוק העלה כאן, השר לביטחון כלום – חוק מוות למחבלים. יום שלישי, יממה לפני ערב פסח בילינו כאן, וכן, דבורה ביטון, דבי ביטון משדרות, הצביעה נגד. וואו, מה שקרה בעיר, חברים, אני לא יכולה לספר לכם. המזל היחיד – שאני לא קוראת תגובות, אבל מתקשרים אליי ושואלים אותי: דבי, מה קרה? מאיפה השנאה הזו שנהייתה? ואתם יודעים מה – כבוד היושב-ראש, אני רוצה שגם אתה תשמע – ואני לא אזכיר את השמות שלהם, כי אני תושבת שדרות גאה, ואני גם מכירה אותם אישית. אבל רק תסתכל, תשמעו, על אותו חוק, חוק שאין לו שום שייכות לא לנוח'בה, לא למחבלים, לא לאותם עזתים שנכנסו וכבשו לנו את הקיבוץ, ועוד העזו בראש חוצפתם להגיד: דבי ביטון, ירו לך בבית ואת מצביעה נגד, וכמעט רצחו לך את הילדה, יא שמאלנית.
לפני ההצבעה, וגם אחרי, העליתי סרטון שמסביר את המשמעות – למי ששכח, מה לעשות, אני גם עורכת דין, אני מסוגלת לקרוא חוק ולהבין כמה שהוא חוק לא נכון. והיום דווקא יש חוק שאני גאה להצביע – ואני גם מקווה שכל אלה שבאמת יצטרכו להישפט ימצאו את עצמם בגרדום, בכיסא חשמלי, בזריקת מוות, זה לא מעניין אותי. אנחנו שילמנו מחיר קשה, איבדנו חברים. אנחנו סובלים עד היום. רק לפני שבועיים בתי חזרה לקיבוץ כפר עזה. אדוני כבוד היושב-הראש, אני רוצה לומר לך, אני לא ישנה. אני לא ישנה כי רק השבוע הכתבת מוריה סיפרה על המצב וההתחמשות של החמאס ועל הסכנה שעוד עומדת.
ותראו מה היה לאנשים בשדרות להגיד אחרי שהצבעתי נגד: ראש השבט מוליך את כל העדר, מי שהצביע נגד העונש, שלא ישחק אותה בתקשורת שכואב לו 7 באוקטובר, פשוט כולם בושה, ועוד את, תושבת שדרות, בושה, בושה; מה, דבורה? טיפשות זו לא מחלה, אפשר לרפא; משהו מאוד פשוט, פשוט תשתמי את הפה, עם שי"ן; פשוט קופה, עם קו"ף – קצת התבלבלה; אישה מיותרת, בושה לדרום, נטולת עמוד שדרה – וכך, וכך, מאות.
ואתם יודעים מה עצוב? שאלה שמגיבים כאן – אני ייצגתי בסיוע משפטי, וגם ייצגתי בלי לגבות כסף מחצי מהאנשים האלה, שהגיעו אליי ולא לקחתי אגורה, כי הם הנשמה שלי, זו העיר שלי. אז אני רוצה להגיד לאותם אנשים: אני כבר אמרתי לכם ואני אגיד לכם, הוליכו אתכם שולל, ספין עלוב. מחבל אחד לא יוצא להורג בתלייה. זה בדיוק כמו שרצו לסלק את המחבלים – מישהו ראה איזה מחבל, איזו משפחה שהסתלקה? תפסיקו ליפול בספינים עלובים. ספינים. לא רק שזה ספין, הייתה את החוצפה להשתמש בסרטונים של אותם נרצחים, והמשפחות אפילו לא ראו, לא ראו את הסרטונים האלה.
אני חשה בושה גדולה, שדווקא אז מצאתם לנכון לתקוף במקום, כן, פעם אחת להקשיב, לנטרל רעשים, להפסיק לתת לאנשים להוליך אתכם שולל. אלה ששואלים אותי: מה את עושה אצל לפיד? אז אני אצל לפיד, ואני גאה גם להיות אצל בנט. ותתעוררו, תתעוררו כבר. 20 שנה זו העיר שלנו, ותסתכלו מה קורה. אז היום היא פורחת, והיא נהדרת ואף אחד מאיתנו לא יעזוב. אבל את השלטון הזה, שהביא עלינו את החמאס, שהביא עלינו את הטבח הנורא, שבנס כל מי שעוד חי הוא חי בגלל בורא עולם ובגלל הצבא הנהדר שלנו – עשו חישוב מסלול מחדש, זה הזמן שלכם, להציל את הילדים שלכם, את הדורות הבאים. תשנו כבר החלטה וצאו מהקיבוע השולי הזה שאתם חיים בו. הוא לא יוביל אותנו לשום דבר. כן ימני, לא ימני, אין פה ימין או שמאל. יש פה מי שאוהב אתכם ורוצה למענכם, ויש מי ששונא – לא שונא אתכם, אתם לא מעניינים אותו, הכיסא יותר. תודה.
574 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.