קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח בפרשה מזעזעת, שכל אימא, שכל אבא, שכל מקבל החלטות בבית הזה, שכל מי שנושא תפקיד במערכת האכיפה והמשפט, כל מי שהוא איש חינוך חייב להיחשף אליו, כל אדם שאוהב ילדים וכל בת אדם שדואגת לשלום הילדים שלנו. הבוקר נחשפה פרשה מטלטלת, חולנית: רשת של אבות ישראלים שפתחו קבוצה שבה הם, פדופילים, מצלמים את הילדים שלהם, משתפים אחד את השני מה הם עושים לילדים, תוך כדי פגיעות מיניות, מצלמים את איבריהם המוצנעים.
אני אומרת לכם, אני התחלתי לקרוא את מה שפורסם בכתבה של אלינור שירקני-קופמן, שבמשך שבועות ארוכים עבדה על זה. אלינור היא כתבת משפט של ישראל היום. אני רוצה לומר לכם, התחלתי לקרוא – ולא הצלחתי. אני לא האמנתי. אני לא האמנתי שהורים יכולים לכתוב כאלה דברים קשים. פשוט מתכננים ומתייעצים איך הם פוגעים בילדים הרכים שלהם. זה מזעזע. ועשינו פה הרבה מאוד דיונים.
רק שניים נעצרו. כולם צריכים להיעצר. יש כאלה שהאימהות לא נותנות שייקחו את הילדים לתת עדות. החוקרים בלהב, ביחידה 105, הגדירו את זה, הם אמרו: זאת מגפה.
תקשיבו, אנחנו עשינו דיונים על פגיעות טקסיות, על פגיעות קבוצתיות, על פגיעות מיניות בילדים על ידי כתות. מדינת ישראל לא עשתה אף פעם בדיקה לגבי הדבר הזה של פגיעות קבוצתיות בילדים. והינה, לנגד עינינו – רשת, רשת של פדופילים, חולניים, מטורפים, עבריינים, שהלוואי שלא יראו אור יום.
שמתייעצים. אני, באמת, מרוב שאני נחרדת אני גם לא מסוגלת להקריא חלק מהדברים שמופיעים שם.
אני חוסכת את זה. לא יכול להיות. לא יכול להיות. אנחנו חייבים מהבית הזה להביא בשורה. אני בימים הקרובים מתכוונת לשקוד על חוק בדיוק על זה – קבוצתי. בדיוק על זה, לא רק קבוצתי, גם להחמיר על מי שעושה את זה כיחיד, גם בטח כשזה קבוצתי. זה חייב להיות עונשים חמורים.
אני קוראת מכאן קודם כול לתת ח"ח למשטרת ישראל. הם עצרו שניים, והם פועלים בלהב לעצור את כולם. אנשים כביכול נורמטיביים.
עובדים, הם מחזיקים בתפקידים בכירים, אחד מילואימניק.
דברים מזעזעים. אין דבר כזה. כולם – מאחורי סורג ובריח. כולם צריכים לעמוד לדין.
וליבי עם הילדים האלה. אני קוראת למערכת הרווחה, שייכנסו – אתה היית שר הרווחה, אני מבקשת ממך, אתה עדיין מוערך מאוד במשרד הזה, אנחנו שנינו מכירים את המנכ"ל – הם צריכים להיכנס לתמונה. בלי קשר לתיק החקירה, בלי קשר למשטרה, הם צריכים להיכנס לתמונה ולוודא שהילדים האלה מוגנים.
הלב שלי איתם. אני מזדעזעת, לך תדע כמה פעמים הם נפגעו. אבל – רשת, ולהעלות תמונות ולהפיץ אותן ולחלוק עם אחרים – זה מעבר לבינתי. אני ממש מצטערת, אני יודעת שאני נסערת, בסוף, לפני שאני חברת כנסת אני בת אדם, אני אימא לילדים. אנחנו הורים לילדים. אנחנו חייבים – אני כל פעם חושבת לאיזה שפל נגיע, לאיזו פרשה ניחשף, וזה פשוט חוצה כל שיא.
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות יד ברזל, החל מהמשטרה והפרקליטות – להתעורר, להתעורר, הפרקליטות. וגם בית משפט. גם בתי המשפט חייבים, השופטים חייבים להתעורר. אם רוצים שיגידו שיש שופטים בירושלים, תתחילו בלהגן על הילדים שלנו מפני אלימות פיזית, מפני אלימות מינית, מפני אלימות נפשית. הילדים שלנו מופקרים. לא צריך להתעסק בשטויות בבית הזה. רק בזה. תודה.
496 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.