קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מטומטמים. לא, לא אתם, אבל באמת זה נראה שחושבים שכולנו מטומטמים. כך זה נראה באמת. אף אדם שפוי, אדוני היושב-ראש, לא ישכח את השנים האחרונות. לא ישכח. כל מי שחי בין 2023 ל-2026 לא ישכח את המחדל, לא ישכח מי היה בשלטון, לא ישכח מי קיבל החלטות, לא ישכח מי ניסה, ועדיין מנסה, לברוח מהן. בשבועות האחרונים יש פה קמפיין, אנחנו כבר בקמפיין, ולקמפיין יש רעיון מוביל אחד: כולנו מטומטמים. למה? כי אם נחזור על שקר הרבה פעמים אז הציבור ישתכנע. ומביך לראות שאת קמפיין המטומטמים על כולנו מובילים חברי ממשלה, תוך מחסור כבוד לציבור, מחסור חמור. הינה, למשל, שמעת את השר מיקי זוהר מסביר ש-7 באוקטובר קרה בגלל הממשלה הקודמת. באמת, מה זה משכנע. בצלאל סמוטריץ' רומז שהממשלה הקודמת יותר גרועה מ-7 באוקטובר, ואז רץ להסביר, ומירי רגב נזכרה מהו האסון הגדול ביותר לעם ישראל, נחשו מה? לא 7 באוקטובר, לא.
חבריי היקרים, אלו לא פליטות פה, זה קו, זו מדיניות. אתם מנסים, לא מצליחים אבל מנסים, לנהל פה מציאות חלופית, מדומיינת. כאילו אין פה ממשלה שרק נכשלה, אלא גם מנסים לטעון שהכישלון הוא הישג. כל כישלון הוא הצלחה; כל עובדה היא בעיה.
אז בואו אני אגיד לכם, למקרה ששכחתם: הממשלה הזו, ממשלת נתניהו, החמישית או השישית או מי יודע כבר כמה, נושאת באחריות ישירה, מלאה, היסטורית, לאסון 7 באוקטובר. שום ספין, שום סרטון תעמולה, אף דף מסרים ושום "הינה ציפור", "הינה יועמ"שית", לא יעזרו לכם. הציבור לא שוכח מה שהוא ראה במו עיניו. לא נשכח את השחיטה, לא נשכח את הרצח, לא נשכח את הלוויות, לא נשכח את הקריסה.
אבל זו שיטה – קודם נטשטש את האחריות, אחר כך נבלבל את העובדות, בסוף נפרק את היכולת של הציבור להאמין למה שהוא רואה. תוך כדי, נתקוף את כולם – את התקשורת, את מערכת המשפט, את הצבא, את ראשי מערכת הביטחון, את המפגינים, את המשפחות השכולות, את כולם. רק מה לא נעשה? לא נסתכל במראה. כן, חברים, שכחתם להסתכל במראה. אתם יודעים, לא המצאתם את השיטה. משחר ימי בראשית זה כבר קורה. מי המציא את השיטה, אתה יודע, סימון? אדם הראשון. אדם הראשון, מה הוא אומר לקדוש ברוך הוא? "האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל". בזה הוא התחיל מסורת של גברים שוביניסטים שתמיד מאשימים מישהו אחר ולא לוקחים אחריות. אני מזכיר לכם שזה נגמר בזה שנזרקנו מגן עדן.
אבל מנהיגות אמיתית נראית אחרת, יש לנו גם דגמים אחרים. יש סיבה שדוד המלך היה אחת מהדמויות הגדולות בתולדות עם ישראל. לא כי הוא היה חף מטעויות, אלא כשהוא נכשל, הוא ידע לומר: אני אחראי. כשהנביא נתן עומד מולו ומטיח בו את האשמה על חטא בת שבע, דוד לא מאשים את היועצים שלו, הוא לא אומר שזו האופוזיציה, הוא לא אומר שזה המלך הקודם, הוא אפילו – את מאמינה, יסמין? – הוא לא מאשים את היועמ"שית. מה אומר דוד המלך? חטאתי להשם. לא היועמ"שית חטאה להשם, אני חטאתי להשם. זהו, שתי מילים.
זו התשובה שלו. וואו, איזה יופי, הייתה לו – קראו לו נתן הנביא. הוא לוקח אחריות. כמה לא מובן מאליו. כמה לא מובן מאליו. ואולי - - -
תקשיב, עמיחי אליהו, תלמד קצת. אם כל חובשי הכיפות פה הייתם בבית כנסת השבת והייתם מקשיבים קצת – אני יודע שזה קשה – לקריאה של פרשת "בחוקותיי" והייתם שומעים מה קורה למי שלא שומר על המוסר והצדק בארץ הזו – 143 קללות, עמיחי אליהו, בלי ספינים, בלי תדרוכים, בלי פיתולים. מה שקורה היום אצלך, עמיחי אליהו – כן, תקשיב, תקשיב, זה נאמר עליך. אני אגיד לך מה נאמר - - -
תודה, עמיחי אליהו. כן, אוסלו, אוסלו, בריאת העולם.
ברור, אוסלו אשמה, בריאת העולם, כולם חוץ ממך. תקשיב טוב מה נאמר עליך.
אני אבקש סליחה? אתה שר בממשלת 7 באוקטובר, קח את האשמה - - -
- - - שלב ראשון בתשובה, הלכות תשובה לרמב"ם, עמיחי אליהו, הלכות תשובה לרמב"ם, שלב ראשון, יודה על חטאיו. תסתכל במראה - - -
תראה את השלב הראשון בתיקון, תראה. עדיין לא אמרת פעם אחת "טעיתי".
643 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.