קריסת מעמדה הבין-לאומי של ישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושבת בראש, כבוד השר, חברי וחברות הכנסת, אני תכננתי לדבר על הרפורמה להתפתחות הילד. אני מקווה שיישאר לי זמן ואני אעשה את זה, אבל אני רוצה לדבר.

את ישבת כאן בנאום ראש הממשלה ויו"ר האופוזיציה?

רום, היועץ החדש שעובד איתי, שלח לי תמונה, צילום מסך, ורשם לי: למה אתה צוחק? כולם צעקו ואני צחקתי. אני צחקתי כי יש רגעים במקום הזה שזה מאוד מביך להיות בסיטואציה. ואנחנו צורחים אחד על השני כאן בצורה מטורפת. ואנחנו מדברים על מי אמר לעצור את המלחמה, מי ימוטט את חמאס, מי נכנע לחמאס – בזמן שיש עדיין פצועים בשיקום, בזמן שיש הלומי קרב שלא מקבלים את הזכויות שלהם, בזמן שלצערנו גם ילדים שולחים ידם בנפשם. ואנחנו מתעסקים כאן בצעקות מי יותר אשם, את מי העירו בבוקר, מי מימן את חמאס, מי אמר שחמאס הוא נכס. אנחנו הגענו למצב הזה בגלל הרגע שחווינו לפני מספר דקות.

ויש כל כך הרבה נושאים חשובים לדבר עליהם כאן כשראש הממשלה עומד כאן. ואני לא צעקתי, כי אני התביישתי. כל כך הרבה נושאים חשובים יש לנו לדבר עליהם כאן במליאה כשכולם נמצאים. רוב הזמן הכיסאות כאן ריקים – גם בשעות האלה אנחנו מדברים לעצמנו – ועד שיש כאן פורום כזה גדול ואנחנו יכולים לדבר על זה שחסרים פסיכולוגים בשירות הציבורי ובשפ"ח, ואנחנו מדברים על זה שאם ילד או ילדה חלילה שולחים ידם בנפשם אנחנו נקיים על זה דיונים בוועדות וכל אחד יעלה איזה טייק יפה – אבל למוחרת אנחנו נמשיך בסדר-היום. אנחנו צריכים לדבר על זה שילד או ילדה שמגיעים לקצה – הם הגיעו להר, ומההר הזה קופצים. וכדי שהם לא יגיעו לנקודה הגבוהה הזאת אנחנו צריכים קרקע יציבה, וקרקע יציבה מתחילה עם שירות פסיכולוגי חינוכי טוב ועם תוספת של תקנים ועם שיח ועם ילדים שיראו אחד את השני. ואם ילד או ילדה מזהים שקשה להם, שיתקרבו, שידברו.

אנחנו כל הזמן עושים שימוש ציני, לצערי, כשיש לנו טרגדיה, אבל בואו נטפל ונתעסק בדברים שחשובים לא רק כשיש מקרה קיצון. ממש מבאס, מביך, שאני צריך לצחוק כמו ילד קטן בפינה בזמן שכולם רבים. ואני אומר, מה אני עושה באירוע הזה? אוי, אלוהים, תעזור לנו. תודה.