קריסת מעמדה הבין-לאומי של ישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. לא. האמת היא שלא רציתי לדבר על מה שראש הממשלה נתניהו עמד כאן מעל הדוכן ואמר. אבל עומד ראש ממשלה על הדוכן הזה, ובעזות מצח – ראש הממשלה של הטבח הנורא ביותר שאירע לנו מאז קום המדינה – ובעזות מצח הוא מדבר על מסירת שטח ללבנון, חיזבאללה? איזו חוצפה.

ראש הממשלה יודע שלא היה גז בבאר, ולמים כלכליים אין עיגון בחוק הבין-לאומי. ראש ממשלת טבח 7 באוקטובר שכח שדיבר עם ערפאת, קרא לו "אדוני היושב-ראש", בהסכמי וואי, פגש את ערפאת כמה פעמים במחסום ארז ולחץ את ידו. ושניהם החליפו מתנות. ועל פי מיטב המסורת של ראש הממשלה, כנראה – אני נזהר בדבריי – שהמתנות לא נמסרו למשרד ראש הממשלה או לכנסת, למחסן הכנסת.

זה ראש הממשלה שמסר את חברון, עיר האבות. אתה, נתניהו, מסרת את חברון. על זה, אני מניח, אין ויכוח. אתה מדבר על איזו באר שהעבירו במים הכלכליים, שאין להם עיגון בחוק, ועולה לכאן עם חיוך מאוזן לאוזן. תסתכל על העבר שלך, מה עשית.

זה נתניהו, ראש הממשלה שמימן את חמאס במשך 17 שנים, בין 30 ל-50 מיליון דולר כל חודש. ראש הממשלה הזה בנה את כוחו הצבאי של חמאס; ראש הממשלה הזה בנה את תשתית המנהרות של עזה; זה ראש הממשלה שהתרפס וביקש סליחה מארדואן; זה ראש הממשלה שהתרפס וביקש סליחה מראש הממשלה של קטר. פחדן. זה נתניהו שפחד להעיף אוהל של שני חיזבאללטורים בגבול ישראל–לבנון במשך כמה חודשים. אוהל. ארבעה, חמישה חבר'ה מסיירת מטכ"ל או מהימ"מ היו מעיפים אותם ומביאים אותם לארץ. פחדן, איזו עליבות. זה האיש ששחרר את סנוואר; זה ראש הממשלה ששחרר מהכלא את שייח אחמד יאסין, מקים חמאס. תודה.