קריסת מעמדה הבין-לאומי של ישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני ראש הממשלה, יש רגעים בהיסטוריה, אדוני, שהאמת באמת אינה בגדר בחירה – היא חובה, חובה מוסרית וחובה לאומית; חובה כלפי האנשים שהקריבו את היקר להם מכול; חובה כלפי מדינה שמדרדרים אותה אל פי התהום בעיניים פקוחות.

ישראל מצויה היום בתוך תהליך עמוק, מסוכן, הרה-גורל, של הרעלה, תהליך שנמשך כבר שנים רבות – תהליך שאתה, אדוני ראש הממשלה, מוביל בעיקשות מפחידה תמורת הישרדות פוליטית. ישראל אינה מדינה שנפלה קורבן לנסיבות הללו. היא מדינה שנפלה קורבן להנהגה בראשותך, שלא יודעת להגיד די; מדינה שבמשמרת שלך התרגלה לראות בפירוקם של מוסדותיה – בתי המשפט, מערכת החינוך, הכלכלה, מערכת הבריאות, התחבורה, המשילות, הייעוץ המשפטי, מה לא? הנהגה שגוררת את ישראל לתהום של מדינה מבודדת.

פעם דיברו על ישראל כמעצמה אזורית, על חדשנות ועל מוסר. היום מדברים על ישראל כמדינה שהולכת ומאבדת את עמוד השדרה שלה, מדינה שחלק משריה – ולא משנה מה אנחנו חושבים – חלק משריה עונדים על דש בגדם חבל תלייה. מה, השתגענו?

השתגענו? כך אנחנו צריכים להראות?

שרים? את זה לא יודעים בצרפת. את זה לא יודעים באנגליה.

אסור לנו לעשות את זה.

אנחנו חייבים לקבל, אדוני, החלטות נקיות מפוליטיקה צינית ומגעילה. נחשוב כולנו אם באמת העם הזה ראוי להנהגה המבולבלת הזאת, שמשסה את האחד בשני. חשבו לרגע, העם ששילם ומשלם מחיר כבד – זה שכרו? זאת מנהיגותו?

אי-אפשר לעמוד כאן במליאה ולהתעלם מהקורבן של הבנים והבנות שלנו – מעל ל-17,500 לוחמים ולוחמות פצועים; 920 חיילים וחיילות שנהרגו, כאב שאין לו מרפא, כאב השכול. מילים אינן מסוגלות להכיל את הכאב הזה, אך יש דבר אחד שהן כן מסוגלות לעשות – לשאול: איך ייתכן שכל זה קורה בזמן שהממשלה מתעסקת בלהכשיר השתמטות מצה"ל? איך אתה עושה את זה, אדוני?

בעשר השניות אני פונה אל חבריי. חבריי, חברי הליכוד, אני פונה אליכם: בנינו ובניכם, בנותינו ובנותיכם הוקרבו. כולנו קברנו את מתינו. אל תיתנו יד לחוק ההשתמטות.

ואתה, אדוני ראש הממשלה, חזור בך מהחוק הזה, לכבוד כל מאות המ"פים שנמצאים כאן למעלה. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה להבהיר שהקמת ועדת חקירה ממלכתית היא לא אופציה, היא לא צעד פוליטי, היא לא גחמה של האופוזיציה; היא הפתרון היחיד לחקר האמת, ואם הכנסת הזאת לא תוכל לעשות את זה, הציבור יגיד את שלו. ועדת חקירה, צריך להיות ברור לכולנו, איננה ענישה; היא תיקון. היא הדרך היחידה להבין איך מדינה שנחשבה לחזקה במזרח התיכון הופתעה בצורה כזאת; איך דרג פוליטי ודרג צבאי קרסו יחד; איך אזורים שלמים הפכו לשדות קרב ושילמנו בבנינו ובבנותינו.

אין בישראל אדם אחד שלא נשא את השאלה ונושא את השאלה בתוך ליבו, ואני רוצה להגיד לך, אדוני ראש הממשלה – אני סבור שגם אתה שאלת באותה שבת את אותה שאלה בדיוק: מה קרה לנו? איך קרסנו? אבל כהרגלך אתה בוחר לברוח, להתעלם, לגלגל אחריות. התעלמות מוועדת חקירה ממלכתית אינה מנהיגות, זאת בריחה. במקום לעמוד מול האמת, בחרת לסגור עליה את הדלת, אדוני ראש הממשלה. במקום להתמודד עם האחריות, בחרת להפוך את האחריות למין צל שאתה בורח ממנו. התעלמות איננה מנהיגות. אני מבקש מכם, חבריי לקואליציה, לזכור איך בחודשים הראשונים, בעודנו מבכים את מתינו, הבטנו אחד לשני בעיניים והבטחנו קואליציה ואופוזיציה: תהיה גם תהיה ועדת חקירה ממלכתית.

מנהיג אמיתי – ואני צריך להגיד לכולם, שזה יהיה ברור – נבחן ברגע שבו הוא מפנה את פניו אל הסערה ומתמודד איתה ולא מפנה את גבו אליה. כך אתה, אדוני ראש הממשלה, מהלך במסדרונות השלטון כמו צל שחומק מפנס. לא עומד, לא נושא, לא מתייצב, לא לוקח אחריות – רק בורח מאחריות. ככל שאתה בורח יותר, אדוני ראש הממשלה, האחריות הזאת רודפת אחרי כולנו בנחישות, כמו שחייבת האחריות הזאת לרדוף כל מנהיג.

אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, קום תקום ועדת חקירה ממלכתית. אני שומע את האמירות שרוב העם לא רוצה ועדת חקירה. אני לא יודע מאיפה אנחנו לומדים שרוב העם, ככל שאנחנו מעמיקים בסקרים – גם בסקרים שנעשים בצורה הכי אובייקטיבית, ברור לכולנו שרוב העם רוצה ועדת חקירה ממלכתית. אנחנו חייבים את זה לעצמנו, למתינו, למדינה הזו. אסור שאירוע כזה יקרה עוד פעם. אסור בתכלית האיסור.