קריסת מעמדה הבין-לאומי של ישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב-ראש. ראש הממשלה, כנסת נכבדה, רבים מחבריי דיברו על המצב הבין-לאומי ועל הקריסה של המעמד הבין-לאומי של ישראל. אני רוצה להביא היבט אחר.

לאחרונה מתקשרים אליי מתקשורת בין-לאומית רחבה. כפי שלימדה אותי אימי, את הכביסה עושים בבית; כותרות שפוגעות במדינת ישראל – אין מקום לשתף איתן פעולה בחוץ לארץ. אבל אדוני ראש הממשלה, יש דברים שאי-אפשר להתעלם מהם. מבחינתי, כשאתה יושב כאן חשוב להביא בפניך ולידיעתך, אם לא הובא. אני רוצה להביא את סיפורו של בחור צעיר מתמודד נפש, אדם צעיר עם מוגבלות נפשית שהוכה באופן חריף על ידי שוטרים. בסרטון שהופץ רואים חמישה, שישה שוטרים מכים אותו באגרופים, אחר כך בטייזר ואחר כך בבעיטות.

אדוני ראש הממשלה, אלימות כלפי יוצאי אתיופיה לא רק קיימת – אני רוצה לספר לך שמאז שנת 2019 למעלה מ-30,000 תיקים נפתחו ליהודי אתיופיה. אתה מכיר את הנתונים. אנחנו קהילה של 170,000 איש. אם אנחנו מורידים קשישים, אם אנחנו מורידים קטינים, אם אנחנו מורידים את הנשים, אנחנו מדברים על 70,000. לצערי, שר המשטרה בחר לקלל אותי כשבאתי אליו עם אירוע של בני הקהילה, של קטינים שנעצרים בירושלים חדשות לבקרים. גם בשבוע שעבר ניגשה אלי אימא שהבן שלה, בן 11 וחצי, נעצר. אסור לו להיעצר מתחת לגיל 12. נעצר.

אתה יכול להמשיך לעשות כזה דבר. צר לי, אני אשמח שתגיב, אבל הייתי רוצה יותר.

אני הייתי רוצה שבמקום שתנסה עוד פעם להפוך את זה למהלומות קרב ולמהלומה מילולית – ל-70,000 בשש שנים. זה לרסק קהילה. על זה מתקשרים אליי בתקשורת הבין-לאומית. עכשיו, שר המשטרה בן גביר לא רוצה לטפל בזה.

אתה אטום, כי אתה עושה פוליטיקה. אתמול יצאנו להפגין באשדוד. אני מתריעה כאן מעל הדוכן הזה: משטרת ישראל לא יכולה לפתוח לכל צעיר שני תיק פלילי. הבנים שלנו הם לא החשודים המיידיים. אנחנו הגענו עם אפס אחוז פשיעה. איפה אתם? למה אני צריכה לספוג את כל הכאב של הקהילה כשיש אטימות?

משטרת ישראל מקבלת 20 מיליון שקלים על הורדת האלימות המשטרתית בקרב הקהילה. אתה יודע מה הם עושים עם זה? מגייסים שוטרים, אבל בכל מקרה תמיד צריכים שוטרים. יתרה מכך, הם עשו ועדה עוקפת נבחרי ציבור. הם עושים ראיונות לנציגי ציבור, ראיונות, לחבר'ה שבכלל אף אחד לא בחר אותם. לא מוכנים לשבת איתנו. אני אישית פניתי לשר, ביקשתי ממנו – בהתחלה באמת בצורה הכי יפה – כמה פעמים לשבת על זה. כמו שהצלחת להוריד 70% – ראיתי פרסום – בתיקים של נוער הגבעות, אז ליהודי אתיופיה אתה לא יכול להוריד? אני לא אוותר על הדבר הזה, אדוני ראש הממשלה. זה חייב לשבת על סדר-יומך.

הקהילה הזאת לא יכולה להיות חנוקה ונרמסת על ידי שוטרים – שכל בוקר אימהות שולחות לי – עוצרים ילדים בני 11, 12. אין דין ואין דיין. נכנסים, מרביצים להם, מקללים אותם, משפילים אותם – מתמודדי נפש. ואיפה הבחור? הבחור מתמודד נפש – יש חוקים במדינת ישראל, הוא עדיין עצור. הוא עדיין עצור. אם רוצים לשמור על תדמית ישראל בעולם, אז קודם כול להפסיק להיות גזענים.

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, היום היה יום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. אני רוצה לומר לכם – להזכיר את פורום נשות הפצועים, את אימא לביאה, כמובן את עמותת אדוות, ועוד רבים שפועלים למען הסיוע למשפחות הפצועים. הרבה מאוד מהפצועים שאני שוחחתי איתם לרוב הביעו את משאלת ליבם שהמעטפת לנשים שלהם, המעטפת להורים, וכמובן לילדים שלהם, תהיה רחבה יותר, נכונה יותר, מדויקת יותר, וכמה שהם צודקים. הרי פצוע – לאלה שכן, ברוך השם, לא נפגעו בראשם, להם, הדאגה הראשונית – בזמן שהם מתמודדים עם הפציעות, הם מבקשים דבר אחד, שהבית שלהם לא יתפרק לחלוטין. אז אני רוצה להצדיע לכל הפצועים והפצועות. אני רוצה להצדיע למשפחות, לנשים, לאימהות ולאבות. אני רוצה לחבק את הילדים שלהם, החמודים והמתוקים.

גברתי היושבת-ראש בוועדה לקידום מעמד האישה גם את היית, והובלנו למעלה משבעה או שמונה דיונים, ושם הצלחנו גם להגיע להישגים. אחד ההישגים הוא שמשרד החינוך עשה תוכנית ייחודית בפעם הראשונה לילדי הפצועים. הם לא חשבו שדווקא עליהם צריך לשים זרקור. הם התעסקו הרבה עם ילדים לא פחות חשובים, ילדי המילואימניקים וילדים של אנשי הקבע. אבל משרד החינוך לקח ברצינות את ההערות שנתנו בוועדה כשאני הייתי היושבת-ראש, והלכו לתוכנית ייחודית – מתן סיוע ומעטפת רחבה, כולל חונך ייחודי, כולל שיחות. זה דבר שאין להקל בו ראש, אלא באמת לומר שזה דבר מבורך, למען האנשים שהכי הקריבו ומתמודדים יום-יום ונמצאים בהישרדות יום-יום.

כמו כן אני רוצה להזכיר שהיום היה יום הצדעה לאנשי הקבע, וכמובן לנשים שלהם ולמשפחות שלהם. וואי, וואי, אני אומרת: אני לא יודעת אם היית יכולה להיות אשת איש קבע. זה כל כך קשה. והגיעו פורום נשות אנשי הקבע, הדס ויעל ומורן – מדהימות, עשו עבודה מדהימה. והצלחנו גם להשיג בשנתיים האחרונות, תוך כדי עבודה מאומצת, הקמת קרן תקדימית למשפחות ולנשות אנשי הקבע, כי מה שהיה זה שכל פעם קרן המילואיניקים לא רצו לסייע להן – אמרו: זה לא קרן שלהן – וככה הנשים באמת נפלו בין הכיסאות. והילדים האלה, הם לא ראו את ההורים, את האבות שלהם ואת האימהות שלהם. אז אני שמחה לעמוד לצד הנשים האלה ולהיות איתן בשותפות, כולנו, לעזור למשפחות ולנשים הכל-כך יקרות, וכמובן גם לילדים. תודה.