קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. אדוני היושב-ראש, אנחנו בעיצומם של דיונים על חוק הפטור. אדוני המכובד גם קצין בצה"ל.
ירשה לי כבודו, ואני אשתמש בתחושות ובמה שאני רואה - - -
אבל מה שעצוב, שיש סלקציה מי יתגייס.
יש סלקציה מי יתגייס, לא יתגייס. את ילדינו, את הילדים שלכם, אפילו לא שאלו. אני רוצה לראות אם היו עושים להם איזה חוק.
אבל אני נשאלת לאחרונה – באמת, לא מעט כתבים – את השאלה הזו: תגידי, כבר עברו כמעט שנתיים, ראש האופוזיציה שלך, יאיר לפיד, לא הצליח אפילו לגרור מורדים שיעברו מהמחנה הזה למחנה הזה. איך הוא לא הבטיח להם שריונים? איך הוא לא הבטיח להם להיות שרים? איך לא הצלחתם לפרק את הקואליציה?
ואני אומר לאדוני, אדוני יודע שהרקע הקודם שלי הוא משפטים. כשאני שומעת שאלה כזו – איך לא שריינתם אותם, איך לא הבטחתם – אני אומרת לעצמי: ריבונו של עולם, כמה שחיתות. יש פה מפלגה ציונית, דמוקרטית. כך היא הייתה. אני גדלתי במפלגה הזו, האבא שלי. אני יודעת. אני באתי מהבית הזה. צריך לשריין להם כדי שהם ידאגו שהילדים האחרים יתגייסו כמו הילדים שלהם? ואתה יודע מה עצוב? שיש כאן מי שמתנגד, מתנגד לחוק הפטור הזה ואומר: אנחנו לא נצביע. אבל אנחנו יודעים, כמו טטלה הם ירימו את האצבע.
אבל מה שמטריד אותי – ואני רוצה שזה יהיה על המצפון שלהם ועל הלב שלהם – הוא שכשהם יצטרכו להצביע, אדוני היושב-ראש, אני רוצה שהם יסתכלו על הכיסא הזה שהם יושבים בו, מצידי – על תלוש המשכורת, שהוא בדיחה, ואז יסתכלו ימינה ושמאלה, על הילדים שלהם, על הנכדים, על הילדים של השכן, על המשפחה השכולה, ויגידו: מה אני עושה? בשביל זה נבחרתי? לא. נבחרת כדי לייצג את ההמון. וההמון שלך והבוחרים שלך הולכים לצבא. הבוחרים שלך מתגייסים. אתה התגייסת. ולא ייתכן שתהיה במדינה שלנו איפה ואיפה.
חברים, 7 באוקטובר זה בדיוק המחדל שהיה, שלא היו אנשים שהיו צריכים להניע גדודים, ואנחנו הופקרנו בדרום. ויבואו ויגידו כאלה: לא, זה לא היה. זה היה. אנחנו יודעים שזה היה. אנחנו רק מייחלים לוועדת חקירה ממלכתית, להבין מה קרה. כי אני אומרת לאדוני, אני לא ישנה. השבוע העיתונאי בוקר – נו? ברח לי מהראש.
- - ועבר לעזה, נכנס לישראל – בשער אחד. איך אתה רוצה שנישן? הבת שלי צריכה לחזור לכפר עזה. כל היישובים חוזרים לשם.
402 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.