קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כולנו מכירים את הביטוי המפורסם של וולטר: אינני מסכים לאף מילה שלך אבל אני מוכן למות על זכותך לומר אותה. זהו הבסיס לכל דמוקרטיה – חופש הביטוי הוא חופש הביקורת, וזהו הבסיס. אבל בממשלה הזו, בימים האלה, אנחנו כבר, לצערי, אדוני היושב-ראש, לא בעולמות האלה. הבוקר התחלנו דיון על הרפורמה בחוק התקשורת. אבל הדיון הזה לא עומד בחלל ריק אלא הוא בא אחרי רצף של אירועים שקורים במקביל, ואנחנו, לצערי, חווים אותם.
אני רוצה לפרט שורה של אירועים. 1. לפני כשבועיים נעצר ונחקר משה רדמן, ממובילי המחאה וההפגנות נגד הממשלה. במעצר השוטרים אמרו לו: איך ייתכן שאתה מפגין? מה, אתה שונא את המדינה? 2. במוצאי שבת האחרונה, חבר'ה צעירים אוהדי קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב הוצאו באמצע משחק כדורגל מהמגרש והובאו למעצר. הסיבה הייתה, אדוני היושב-ראש, שהם לבשו חולצות מחאה עם סמלים של התנגדות, של חסימה, למשטרה, לגזענות ולשר המשטרה; 3. בסוף השבוע האחרון שר הביטחון חסם מינוי שביקש הרמטכ"ל לבצע, של אלוף משנה גרמן גילטמן, בטיעון שאלוף המשנה העז למחות נגד הממשלה במסגרת הפעילות של התנועה האזרחית אחים לנשק; 4. אתמול נערכה מסיבת עיתונאים משותפת של ראש הממשלה בנימין נתניהו והקנצלר של גרמניה. מסיבת העיתונאים לא התנהלה בצורה חופשית, אלא מלשכת ראש הממשלה נקבעו כללים: מי ישאל, מתי ישאל ובאיזו שפה.
זה רק נשמע לנו כמו צבר של מקרים אבל בין כולם מחבר קו אחד ישיר – קו של פגיעה נוכחת – שכבר הפכה למציאות בממשלה הזו – בציפור הנפש של הדמוקרטיה: בזכות להפגין, בחופש הביטוי ובחופש התקשורת, שקשורים זה לזה.
5. הצעת החוק שהתחילה היום מצטרפת אל רצף הצעות חוק שכבר רצות בבית הזה: הצעת חוק שפוגעת בתאגיד השידור כאן; הצעת חוק העמותות, שפוגעת בעמותות שמקדמות שיח ומחאות אזרחיות בכל מיני נושאים כדי להשפיע על העשייה הפוליטית; סגירת גלי צה"ל ועוד. 6. הינה הגענו להצעת החוק על הרפורמה בתקשורת. היום התחלנו את הדיונים בוועדה המיוחדת, אבל רק בשבוע שעבר התכנסה ועדת הכנסת כדי להלאים – לעקוף את ועדת הכלכלה, שאמונה על הנושא הזה. למה? כי משטרת הדעות הגיעה גם לכנסת. היו"ר ביטן סירב לאשר את הצעת החוק כפי שהיא, אז פשוט בנו ועדה חדשה.
לכן אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, שמענו היום את דיסטל הולכת ואומרת שהתקשורת עוינת לימין - -
כן. - - עוינת לימין, עוינת לי, עוינת לביבי. אבל זה בדיוק העניין, אדוני היושב-ראש. תקשורת היא בדרך כלל עוינת, היא מבקרת את הממשלה, היא באה לשפר את הממשלה באמצעות זה, היא לא תמיד נוחה לשלטון. זוהי בדיוק הסיבה לשמור עליה ולא לרסק אותה.
תקשורת תפקידה לפקח ולבקר, לא להיות עוינת, אבל בסדר.
411 מילים של אורית פרקש הכהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.