קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
יצחק עמית, שופט בית המשפט העליון, התחיל במרד. מרד כנגד הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. זה כבר גלוי לכול. אתם צריכים להבין, יצחק עמית, ראשית לכל, תסלחו לי, שיקר את עם ישראל בדברים הבאים: בדיון בשבוע שעבר, שאני נכחתי בו – ישבתי בו – נכנסים השופטים – היה דיון בעתירות שהוגשו נגד החלטת הממשלה על פיטורי מיארה. הממשלה, אגב, אחר טעות, לא הביאה מייצג. זה לא הדיון. נכנס יצחק עמית: נציג שר המשפטים, פעם ראשונה, נציג שר המשפטים, פעם שנייה. טוב, נציג הממשלה, פעם ראשונה. אין נציגים. טוב, אני אפתיע אתכם, רבותיי, אני אתן פסק דין, אנחנו ניתן פסק דין על יסוד מה שאומרים הצדדים.
האולם בשקט דממה. יצחק עמית והשופטים יוצאים. בזמן שהם יוצאים מהאולם, הקהל, שלא מבין את מה שאני הבנתי שמתרחש שם – כי ברור לי שאם אין מייצגים לא מקיימים דיון אם הצדדים מסכימים על הטיעונים – אז הקהל צועק: מה קורה פה? מה זה? למה אתם יוצאים? ליצחק עמית אין יכולת אפילו מינימלית להסתכל, להישיר מבט לקהל ולדבר אליו בכבוד: רבותיי, אני רוצה להסביר לכם, באתם, זה מעניין אתכם, אבל דעו לכם, ככה וככה.
מוציא החלטה תוך שנייה ורבע – החלטה מנומקת – שבה הוא אומר שאנחנו מפריעים לדיונים, ושזה מתוזמר, ושדיונים נפיצים יהיו בלי קהל. אין לו סמכות לעשות את זה. אבל מילא אין לו סמכות. למה אתה משקר, אדוני? למה, אדוני, יצחק עמית, שופט בישראל? ישבתי שם. זה שודר. בזמן הדיון אף אחד לא הפריע במילה אחת. והוא אומר את זה.
ואז יש כנס בחיפה, יצחק עמית ואהרון ברק ממרידים כנגד הממשלה וכנגד שר המשפטים. זאת פשוט הזיה. אני רוצה לומר לכם פה, ליצחק עמית יש מטרה מאוד ברורה. יצחק עמית רצה ליצור את מה שאי-אפשר לבטל, וזה פסקי דין. פסק דין אחר פסק דין, שיוצר דרך ומשמר נרטיב שעומד בניגוד גמור לעמדת העם. יצחק עמית אמר שהוא הפוסק האחרון. צריך להיות מגלומן קצה, לדבר על עצמך במילים: אני פוסק אחרון. אבל אנחנו עוקבים ורואים.
ולכן אני אומרת פה ליצחק עמית: אני שמעתי מה אמרת שם. אתה אמרת מה? שאנחנו מפריעים? שזה מתוזמן שבאים ומפריעים לך בדיונים. אני ישבתי אצלך בדיונים. אתה פשוט לא יכול לסבול משפחות שכולות. אתה הוצאת. הורית למשמר להוציא את הוריה של שיר חג'אג' ה' יקום דמה, הרצל ומרב, משכו אותם בכוח. הוראה שלך. לא התביישת. לא התביישת גם לשאול את אימא של החטוף גואילי ה' יקום דמו: מי את בכלל? ככה הוא שואל אותה. אין לו מושג. נמצא לו שם בכס השיפוט ובז לאנשי ימין, בז לרשות המבצעת ובז לרשות המחוקקת.
אני רוצה להבהיר לכם, בכל עניין הפצ"רית-יועמ"שית, מה שאתה עושה – אדון יצחק עמית, אני רוצה להסביר לך מה אתה עושה: אתה מגבה את מיארה בעיוור. אבל אתה לא סתם עושה את זה. זה הרבה יותר מתוחכם מזה. הרי שלושה שופטים בישראל קבעו, קבעו שהיא הייתה נגועה בתוך החקירה - -
- - ויש ניגוד עניינים גמור. מה עשית? אתה קבעת דיון נוסף, שייקבע בעוד זמן ארוך. בינתיים מיארה מאותרגת בצורה שמשבשת הליכי משפט ומרחיקה מעם ישראל את האמת.
זה המרד שאנחנו רואים שעושה פה גם יצחק עמית, וגם אהרן ברק. בכל נאום שלי אביא לכם כל פעם הצצה לעוד חרפה ועוד חרפה.
508 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.