קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שנת 2025 בישראל – לא צריך דוחות פיננסיים, לא צריך, ולא צריך להיות מומחה פיננסי כדי באמת להבין את המצב. מספיק ללכת לסופר. חלב, סבון, דגני בוקר – הכול מתייקר, הכול כבר מאוד יקר. והרי לכם האירוניה: בזמן שמשפחות סופרות שקלים בסופר, הממשלה הזו סופרת שרים – 39 ליתר דיוק, שיא עולמי. אגב, בדקנו את זה, התשלום לשעה זה 35 שקלים, אז אשכרה יש יותר שרים ממה שמרוויחים לשעה.
אני בעד שכולכם תתפטרו וזה יהיה אפס.
39 שרים היו כאן בממשלה, שיא עולמי.
אמרתי, אין לי בעיה שכולכם תתפטרו, ואז בכלל לא תהיה לי בעיה. אגב, לא רק לי, לכל אזרחי ישראל.
ממשלת מיעוט מנופחת שחיה טוב על חשבוננו. זה נשמע לכם מוכר, לא? מנהיגים שמבזבזים כספים על חשבון ציבור מרושש ומותש, הציבור קורס והם חוגגים. במקום להקל במיסים – מחלקים ג'ובים, במקום להילחם ביוקר המחיה – הם נלחמים אחד בשני, ובמקום לדאוג לביטחון – עסוקים פשוט בהישרדות פוליטית. זה לא ניהול מדינה. זו קומבינה מתמשכת.
המדינה שלנו עברה תהליך מסוכן של השחתה ושל הרעלה. ממשלת נתניהו והקיצוניים לא עוסקת בעתיד, היא עסוקה מדי בכיסוי העבר. זו לא הנהגה, זו בריחה קדימה ישר אל התהום. אבל יש לנו גם תקווה, והתקווה היא אצל הלוחמים שמתגייסים למרות ההפקרה, אצל העסקים הקטנים שממשיכים לפתוח את החנויות בכל בוקר מחדש, אצל ההורים שעוזרים אחד לשני, עם הצהרונים ובכלל ביום-יום. התקווה היא אנחנו. התקווה היא הערבות ההדדית של הציבור.
ולכן, בוא נדבר דוגרי. ישראל לא תינצל בזכות הממשלה הזו, ישראל תינצל למרות הממשלה הזו, ויום אחד, יום אחד אנחנו נביט אחורה ונבין שהערבות ההדדית של אזרחי ישראל הייתה חזקה יותר מכל שחיתות, מכל קומבינה או מכל עסקת הישרדות פוליטית. והמסקנה היא פשוטה: או שנמשיך לתת ל-39 שרים לבלות על גב הציבור, או שנקים כאן ממשלה שפויה, ישרה ויעילה.
הגיע הזמן להפסיק לממן את הכישלון, הגיע הזמן להפסיק לפחד, והגיע הזמן לשנות כיוון לפני שמדינת ישראל תהפוך לעוד קורבן של הממשלה שלה. תודה רבה.
315 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.