קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב בראש, ובהצלחה בתפקיד.
פעם ראשונה שאני רואה אותך פה. דווקא מעניינת אותי באיזשהו מקום הדעה שלך בנושא, כי אני כן מחשיבה אותך לאדם הגון וישר.
אני רוצה לדבר על אומן. אני רוצה לספר לך שגם בעלי נסע לאומן פעם, ואני סופר-פרגנתי לו. הוא נסע עם חברים שלו, יש לנו המון חברים שהם דתיים, והוא נסע עם החברים שלו, ופרגנו. שילמנו על הכרטיסים וסידרנו את כל מה שצריך לסדר. אני מנסה להבין איך יכול להיות שנסיעה פרטית – זו לא נסיעה מצילת חיים, זו לא חובה – נסיעה פרטית הפכה להיות משהו שהמדינה צריכה לממן, גם אם זה רק שדה תעופה, גם אם זה רק סידורי ביטחון. אני לא אסע למקום שיש בו איזושהי סכנה. לא אסע. כשאומרים לא לנסוע לסיני, אני לא אסע לסיני, ובטח שאנשים שנוסעים לסיני לא מצפים שיהיו שם סידורי ביטחון. אני בטח ובטח לא אסע למדינה שמתנהלת בה מלחמה. מה, זה עלייה לרגל? אני לא מצליחה להבין.
מצד אחד, אני לא מאשימה אף אחד מחבריי הדתיים. ואללה, נותנים להם, למה שהם לא ייקחו? אני מאשימה את הממשלה. איך יכול להיות? מילא היינו במצב שהמדינה בסיטואציה שאין בור תקציבי כזה מטורלל ומטורף ומיליארדים של גירעון. אנחנו נלחמים על כל שקל. איך יכול להיות שבזמן שאני נלחמת על שקלים לסורוקה אני שומעת שמממנים ב-20 מיליון שקלים נסיעות פרטיות לאומן? לא אכפת לי מה הצרכים. איך אני אמורה להרגיש עם זה כתושבת הנגב? אני מצפה מהממשלה הזאת שלא תיכנע לכל דרישה. זה פשוט לא נתפס. מחר יבואו החילונים, ידרשו לנסוע לפסטיבל לא יודעת איפה, ושיממנו להם. מישהו שמע על זה? זה נשמע למישהו הגיוני? לא, זה לא הגיוני, זה לא הוגן. סדר העדיפויות לא נתפס לי. ואין לי שום ביקורת על זה. מי שרוצה לנסוע לאומן, שייסע. אין לי שום בעיה עם זה. אני בביקורת על כך שאין שום סיבה בעולם שהממשלה תממן נסיעה פרטית אישית של אנשים. תודה.
303 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.