קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, השר כץ, תחילה ברצוני לשלוח תנחומים למשפחות הנרצחים בפיגוע בירושלים שלשום, וגם למשפחות הגיבורים החיילים שנפלו בקרבות בעזה.
ולענייננו, אני רוצה רגע לקרוא לכם את הכותרת של החוק: "הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית". אפילו הכותרת לא תואמת את מה שהממשלה עושה. אז אנחנו מביאים פה העמקה של הגירעון, מדינת ישראל תיכנס ליותר חובות, פותחים שוב ושוב את התקציב. ההתנהלות – אין לתאר אותה. גם לא תגידו שמשתפר בזמן הזה מצבם הכלכלי של אזרחי מדינת ישראל, כי יוקר המחיה מרקיע שחקים, ואין דבר יותר רלוונטי מלהזכיר את זה עכשיו, לפני החגים, כשבעצם אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל נאלצים לעשות חישובים כלכליים – סל קניות וסל מזון שיהיה מספיק מכבד לשולחן בארוחת החג.
אבל אנחנו כולנו צריכים לזכור שיהיו רבים שידם אינה משגת, ומי שעובד בימים האלה ביתר שאת זה העמותות והארגונים שהולכים ומסייעים להם, מביאים להם חבילות מזון עד פתח הבית, וגם זה לא מכסה את הכול. יש כל כך הרבה קשישים שלא יודעים איך הם יסיימו את החודש, ובטח איך הם יחגגו את החג. שלא לדבר – רבים מהם סובלים מבדידות. הרבה מאוד משפחות של אימהות חד-הוריות ומשפחות עניות, ובמקום להתעסק בזה, המדינה מתעסקת בהעמקה של הגירעון והגדלת הגירעון, והאמת היא שלא ברור לאיזה צרכים. כי כל כך הרבה כספים שיכלו להיחסך והרבה מאוד כספים שלא היו אמורים ללכת ליעדים ביזאריים, ממשיכים להיות מופנים ומוסללים למקומות שלצערנו לא מסייעים ולא מועילים לאזרחי מדינת ישראל.
עכשיו לנושא אחר שחשוב לי להזכיר. בשבוע שעבר הגעתי לבית חולים שיבא, לשיקום אורתופדית, ופגשתי שם לא מעט פצועים. אני חייבת לומר לכם, אם אנחנו רוצים להתמקד בלעשות טוב, אסור לנו לשכוח את הפצועים שנמצאים שם ונאבקים יום-יום כדי להשתקם וכדי להחלים. אבל אני נתקלתי בכמה סיפורים. אחד מהסיפורים זה של חייל שהיה במילואים, אבא לשלושה, ששון קבדה, ונפצע והוא נמצא יותר משנה בבית חולים. אשתו מעפולה, ואפילו עזרה במוניות – יש להם שלושה ילדים קטנים – אם היא יוצאת בבוקר כדי לבקר אותו, היא לא מספיקה לחזור להוציא את הילדים מהגנים ומבתי הספר. אפילו את הדבר הבסיסי הזה אנחנו לא נותנים להם ולא מספקים להם. יש כל כך הרבה צרכים שאנחנו צריכים לעזור להם בהם.
פצוע אחר שפגשתי הוא בחור שהתנדב בצח"י, בכיתת כוננות. הוא נפצע ולא מוכנים להכיר בו.
מערכת הביטחון לא מכירה בו מסיבה אחת פשוטה – ואני תכף מסיימת – כי הבחור הזה, כשהוא היה צעיר, לא גייסו אותו, פטרו אותו – לא הוא ביקש – בגלל שהוא היה בתת-משקל.
אני חייבת לומר, לא ברור לי איך אנחנו מפקירים אנשים כאלה. קוראים לו יוחאי. שלחתי לקבוצת חברי הכנסת, ואני קוראת לכולם: אנחנו צריכים לחתום ולבקש משר הביטחון שיכיר באדם היקר הזה, שאשתו נמצאת שם יותר משנה במסדרונות כשהוא פצוע ראש קשה. תודה.
436 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.