קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
קודם כול, אני מאחל לך הצלחה, אדוני סגן היושב-ראש.
הצלחה גדולה. זה תפקיד שבסוף צריך לשמוע את כולם ולהיות ניטרלי, וזה הדבר הכי חשוב. בדקות שיש לי אני רוצה לדבר על נושא שאני בטוח שהוא כואב לכל מי שיושב במליאה הזאת ומי שצופה בנו. משפחת וסרשטיין מנתניה איבדה את היקר מכול, את הילד המדהים שלהם רועי וסרשטיין, ב-31 ביולי.
רועי וסרשטיין, 1.95 מטר ו-120 קילוגרם של שרירים, ילד מדהים שעשה מעל 300 ימי מילואים כחובש קרבי; ראה את הזוועות הכי נוראיות שיכולות להיות, הרים גופות, חלקי גופות, פצועים, ולאחר שסיים את המילואים שלו נכנס לדיכאון קשה, הפסיק כמעט לדבר עם הסביבה, ושם קץ לחייו. בבית, בחדר שלו, שם קץ לחייו.
אני הבטחתי למשפחה היקרה, לדינה ורוני ההורים וארבעת האחים הלוחמים הגיבורים שלו, שאני לא אפסיק לדבר עד שיכירו ברועי וסרשטיין כחלל צה"ל. הרי זה לא ייתכן – אני בטוח, אדוני היושב-ראש, שאתה תסכים איתי שאנחנו שולחים את מיטב בנינו להילחם למען מדינת ישראל, וברגע שהאסון הזה נופל בביתם, המדינה לא איתם, הצבא לא איתם. אתה יודע שאפילו ההלוויה, ההלוויה של רועי, נעשתה אחרי מאבקים – –
– – כהלוויה אזרחית עם סממנים קלים של הצבא.
אני אומר לך, הכאב של המשפחה הוא כל כך גדול. הייתי אצלם לפני שלושה ימים. אנחנו חייבים, חברי הכנסת, להתאחד בקריאה אחת – אני הוצאתי מכתב, גם אתה חתום עליו.
50 חברי כנסת, חצי מהכנסת חתמה על המכתב הזה. הצבא חייב להכיר לא רק ברועי וסרשטיין – בכל החיילים הגיבורים שלנו שיצאו מהמילואים עם פציעה קשה בנשמה ושמו קץ לחייהם. חייבים להכיר בהם כחללי צה"ל. זה מה שהמשפחה רוצה. זה מה שחשוב להם. זה הדבר היחיד שמשאיר להם את הכבוד. לא ייתכן שהמדינה תדרוש ותדרוש ותדרוש, והמשפחות האלה יישארו ללא האפשרות בכלל לקבור את הילדים שלהם כחייל צה"ל. אז אני מבקש גם ממך, אדוני היושב-ראש, אתה יושב בקואליציה: אסור לנו להוריד את הרגל מהגז.
301 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.