לא נראה לי.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. מי השר? אדוני השר בן צור, מה שלומך? תקשיב, זה קצת מביך כי אני באמת קראתי את הציוץ של השר עמיחי אליהו כמה פעמים כדי להבין אם הוא רציני. על אמת.
אני אסביר.
עמיחי אליהו כתב אתמול: בכנות, אין לי מושג מה עובר בראשו של אדם המעוניין לקצץ למורים בשכרם. השר אליהו, אתה לא יודע מה עובר בראש שלך? אתה קיצצת. אתה חבר בממשלה, בכנסת, שהצביעה בעד הקיצוץ. אתה קיצצת. אתה ושר החינוך וראש הממשלה והיושב-ראש ארז מלול קיצצתם למורים בשכרם. אני צריך להגיד לך מה עובר לך בראש? אתה הצבעת בעד הקיצוץ, אתה. אתה הרמת את היד, ומאות שקלים מחשבונות הבנק של המורים שלנו והגננות הלכו. אתה. את האמת, אני לא יודע מה עבר לך בראש. מורות ומורי ישראל, הגננות, אלו שמטפלים ביקר לנו ביותר, מרוויחים שכר מביך, עובדים בתנאים בלתי אפשריים עם ילדים, עם הורים, במערכת על סף קריסה. להם בחרתם לקחת. באמת אני לא יודע מה עבר לך בראש.
אבל אם אתה מבולבל ואתה לא זוכר על מה הצבעת, אז בוא נעבור על עוד כמה דברים שהצבעת עליהם, שאתה אחראי להם, אדון שר המורשת עמיחי אליהו. אתה הצבעת נגד עסקת החטופים. אם זה היה תלוי בך, החטופות והחטופים היו נשארים בעזה. אתה גוזר עליהם גזר דין מוות כשאתה לא מחלץ אותם משם, ואתה עוד גאה בזה. אתה גאה בכך שאתה משתמש בכוח הפוליטי שלך בשביל להשאיר את החטופות והחטופים שנחטפו במשמרת שלך במנהרות בעזה. אתה חבר בממשלה – אם אתה לא סגור, כן? – אתה חבר בממשלה שמשלמת, מתמרצת כלכלית בחורים צעירים וכשירים לא להתגייס לצה"ל. הממשלה שאתה חבר בה, עמיחי אליהו, משלמת כסף לצעירים חרדים בריאים וכשירים כדי שהם לא יתגייסו לצה"ל, ובאותה נשימה שולחת עשרות אלפי צווים, צווי 8, לאנשים שכבר עשו 200–300 ימי מילואים, שהמשפחות שלהם קורסות. תגיד, מי יעסיק אנשי מילואים שעושים מאות ימים בשנה? מי?
אבל מעל הכול, עמיחי אליהו, אתה אומר שאתה לא יודע מה עובר בראש למי שמוריד למורים בשכרם. אני לא מבין מה עובר לך בראש. השכר שלך, של המשרד המיותר שלך בשלוש השנים האחרונות הוא מעל 220 מיליון שקל. במקום לקיים משרד מיותר, תסגור אותו, תעביר את 220 מיליון השקלים למורי ישראל, לגננות, לתלמידי ישראל, למערכת החינוך שעל סף קריסה.
אבל לא. לך יותר חשוב לשמש שר בממשלה של המשתמטים - -
- - בראש משרד מיותר, אחד מ-14 משרדי ממשלה מיותרים, בלי בושה - -
- - בלי בושה. אדם מבולבל, שלא מבין מה תפקידו.
396 מילים של יוראי להב הרצנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.