אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה אגיד לכם, אם זה לא היה עצוב זה אולי היה מצחיק. היום 577 ימים למלחמה, 59 אחים ואחיות שלנו עדיין נמקים במרתפי חמאס, 577 ימים של מחדל וכישלון ושל ממשלה שמגינה על עצמה במקום על אזרחיה. נגמר לחטופים הזמן. חייבים להחזיר את כולם עכשיו. ומה עם גיוס כללי ואחריות משותפת ושוויון בנטל? על כל אלה ממשלת ישראל לא שמעה, פשוט מוותרת. השבוע נשלחו שוב עשרות אלפי צווי 8. עוד ועוד חיילי מילואים נדרשים לעזוב עבודה, משפחה, חיים, ולשוב לשדה הקרב. רבים מהם בסבב שלישי, רביעי, חמישי – שגרה מטורפת של למעלה משנה וחצי. החיילים המילואימניקים לא שואלים שאלות, הם פשוט מתייצבים, והם עושים זאת בזמן שהממשלה עצמה מקדמת חוק שמעניק פטור קולקטיבי למגזר שלם, למגזר של "נמות ולא נתגייס", מגזר שממשיך להשתמט באופן שיטתי מגיוס. פשוט סרבנות בברכת ממשלת ישראל, והכול לשם האינטרסים הפוליטיים. זה לא שוויון, זו לא ערבות הדדית, זה בוודאי לא ערכי היהדות. מבחינת הקואליציה, האחריות היא לא משותפת, רק הקרבה חד-צדדית. אוכלוסיות שלמות קורסות תחת הנטל: הנטל הכלכלי, הנפשי, הפיזי. אנשים נשחקים, משפחות נשברות, משלמות את המחיר הכבד מכול: חיי אדם, שכול.
אבל זה לא הכול. הבוקר, באותו קול ציני וקר, הממשלה מודיעה: לא תקום ועדת חקירה ממלכתית למחדלי 7 באוקטובר כל עוד נמשכת המלחמה. ואיך הם מבטיחים שהמלחמה תימשך? מרחיבים את התמרון בעזה. אז הינה הנוסחה החדשה של ממשלת ישראל: עשרות אלפי צווי גיוס פלוס חוק השתמטות פלוס אי-מינוי ועדת חקירה, הכול במחיר אחד. בלי צדק אין אחריות. וכל עוד הם ימשיכו, החברה הישראלית תמשיך להתפורר מבפנים.
המאבק לשוויון בנטל הוא לא רק מוסרי, הוא תנאי בסיסי לקיומנו כאן כחברה, חברה יהודית ודמוקרטית. אנחנו לא נוותר, לא ניכנע, נתנגד להמשך ההשתמטות ההמונית. ממשלת ישראל, אתם לא מקדמים פטור מגיוס, אתם מקדמים פטור משכול.
284 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.