שיח ער מאוד על יוקר המחיה והקיצוצים במשכורות של נותני השירות הציבורי, ובכלל לכולנו, מתנהל עכשיו. אני רוצה לומר משהו, ולומר בבירור: מי שנדמה לו שמי שמקריב חטופים, אזרחים, אחים שלנו, לעינויי תופת בשבי החמאס, ידאג ליוקר המחיה, הוזה. הם עכשיו, ממש עכשיו, דואגים להעלאת שכר לעצמם.
זה היום הראשון לכנס הקיץ. אני רואה שיש פה אורחים. אתמול בוועדת שרים לחקיקה מעלים חוק להעלאת שכר עכשיו לשרים ולח"כים. לא נשמע כדבר הזה. אחים שלנו מעונים שם במקום להחזיר אותם, המורות שובתות, הגננות שובתות; הבת שלי היום הייתה בבית – בצדק, אגב, בצדק – והם חושבים על להעלות את המשכורת לעצמם עכשיו? חרפת עולם.
ואני רוצה לומר, היום זה המורים והגננות, מחר זה הסייעות, העו"סיות, האחיות, נהגי התחבורה הציבורית, הרופאות.
כן, שר הבריאות בוסו, היום עשינו דיון על המחסור ברופאים בפריפריה. איך נמלא את המחסור כשהשכר שלהם נשחק ב-20% ב-15 השנים האחרונות? לאן נלך? מישהו פה יכול לדמיין את המדינה שלנו, את ישראל האהובה שלנו, מתפקדת בלי רופאים, בלי אחיות, בלי מורות, בלי גננות? הרי אין דבר כזה. למה אנחנו מקבלים את זה שחסרים אלפים מהם? זה החיים שלנו, זה החיים עצמם.
אני רוצה לומר, אתם הפכתם את הציבור העובד והמשרת לחמורו של משיח. אפילו את האחים שלנו אתם מקריבים בדרך לחזון המטורלל שלכם. ואני רוצה לומר, ישראל של החיים, של התקומה, היא ישראל של ערבות הדדית, של שיקום, של הושטת יד, של תקצוב ראוי, של שכר ראוי.
ואני אסיים ואומר – הרמטכ"ל אמר לאחרונה: חובתנו המוסרית הלאומית הראשונה במעלה היא השבתם של החטופים והחטופות הביתה. אלוף פיקוד צפון אורי גורדין, בטקס נעילה של יום הזיכרון לשואה – הייתי שם, שמעתי אותו – אמר: ניצחוננו לא יהיה שלם בלי חזרתם של כלל החטופים. עוד הוסיף הרמטכ"ל ואמר בדיונים הביטחוניים בקבינט בתקופה האחרונה כי הרחבת הלחימה ברצועה מסכנת את החטופים. כך הוא אמר: קחו בחשבון, במסגרת תמרון רחב אנחנו יכולים לאבד חטופים. עוד דווח שהוא אמר: הכרעת חמאס והשבת החטופים בעייתיות כששמים אותן אחת מול השנייה. הרי מישהו פה חולק שעם חמאס יש לנו חשבון ארוך? אבל האחים שלנו עכשיו מעונים שם. איך שמתם אותם במשוואה?
איזו מין אומה מפקירה את אחיה לעינויי תופת? זאת לא ישראל. ישראל היא כל ישראל ערבים זה לזה, היא פדיון שבויים, היא קדושת החיים. זה הכוח שלנו, זאת הגאווה הלאומית שלנו, זה גם הביטחון שלנו. עד שיחזרו כולם, ואתם חרפה שלא תימחה. קלון עליכם.
378 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.