קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, תראו, אני מסתכל על תקציב המדינה ואני מסתכל על הטלת המיסים הנוראה הזאת, ואני שואל אתכם באמת – אלה שלא משנה מה הדעה הפוליטית – אלה שמשרתים בצבא, הילדים שלכם משרתים בצבא: גם אתם והמשפחות שלכם חלק מהמעמד הזה שנותן את הכול ולא מקבל דבר. אני מסתכל על התקציב ועל הרכב התקציב ולא מאמין שמעמד הביניים, שהלוחמים, שהמשפחות, מימין ומשמאל, מהעיר, מההתיישבות, מיהודה ושומרון, מהציונות הדתית, מקיזים את דמם, נותנים את נשמתם, והם הראשונים – אני לא רוצה לדבר איתכם על הגיוס לצה"ל, אני אדבר בהזדמנות הראשונה, אבל היום, כשאנחנו על סיפה של העברת התקציב, אני לא שומע אתכם נלחמים בשביל הציבור הזה. אני לא שומע אתכם נלחמים על כך שמעלים מיסים, על כך שגל ההתייקרות הזה כובש את המדינה ופוגע בראש ובראשונה במעמד שנותן את כל-כולו למדינה הזאת. ואתם יושבים כמו מחלקת הקפואים. פוגשים במסדרונות הכנסת, מקטרים, אבל נכנסים לתוך הוועדות ובאורח פלא אף אחד מכם לא מצייץ. לפחות תשמיעו את קולכם. תשמיעו את קולכם לטובת המעמד הזה, הציוני, הטוב, המשרת, שנותן את נשמתו, ומגיע תקציב כזה, שפוגע בו ואומר לו: אתה יודע מה, אתם יודעים מה, לא רק שאתם נושאים על גבכם את המלחמה הזאת, לא רק שאתם נושאים על גבכם את הציווי של הציונות, אתם גם אלה שתהיו הראשונים להיפגע.
אני מסתכל, אנחנו יושבים בוועדת חוץ וביטחון וקוראים למשרדים בכדי שהם יציגו לפנינו את אי-השוויון המשווע בחברה הישראלית, שהולך ומתעצם. ומי שיושב מהליכוד מרכין את ראשו כאילו הוא לא שומע, כאילו זה לא גם האנשים שלכם, כאילו זה לא גם הבנים והבנות שלכם. ולכן, אני מאוד מקווה שעד התקציב מישהו יתפכח, שלפחות יזעק את הזעקה ויגיד: די לביזה המוטרפת הזאת, די לביזה של תקציב המדינה, די ליפול על מעמד הביניים, שנותן את כל-כולו, שלא יכול לשלוח את הילדים – כי היום ללכת ולשלוח ילדים לפעוטון, זה מגיע עד ל-3,200 שקלים למפוקחים; לאלה שלא מפוקחים זה מגיע עד ל-5,000 ו-6,000 שקלים. אבל הם אלה שאתם תקיזו את דמם.
316 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.