קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי, חברות וחברי הכנסת, סגן ניצב יוסי אביטן לוחם בתאונת דרכים כבר 30 שנה במסגרת עבודתו במשטרה. הוא עכשיו ראש את"ן דרום, והוא נקרא ביום ראשון לפנות בוקר לזירת תאונה מחרידה שבה אוטובוס התהפך בכביש 40. היה הרוג בתוך האוטובוס, והוא מצא אותו. ההרוג זה הבן שלו, לירון, בן 17. "כל כך הרבה אנשים הצלתי בכבישים, אבל אותך, את הבן שלי, לא הצלחתי להציל", כך ספד יוסי לבנו מעל הקבר.
אבא לא צריך לקבור את הבן שלו. בתאונות דרכים אין מוות הירואי, אין איזה סיפור גבורה שאפשר לספר למשפחה. ויותר גרוע, אלה מקרים שהיה אפשר להציל אם הממשלה ובראשה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים היו עושים את מה שידוע שצריך לעשות. יש קונסנזוס, התוכניות קיימות.
יוסי אביטן הוא לוחם אמיץ שלחם 30 שנה עד שאיבד את הבן שלו. לירון היה ילד של צחוק והומור, אוהד הפועל באר שבע, איש של מוזיקה. גם בתאונה שבה מצא את מותו הוא היה באוטובוס כשחזר מהופעה של להקת שיבוש. האוטובוס התהפך והנורא מכול קרה.
כדי לנצח את המלחמה בכבישים לא די בלוחמים אמיצים כמו יוסי אביטן. אנחנו צריכים מנהיגות, צריכים פעולה, צריכים אומץ. צריכים שתסתכלו בראי ותבינו שהמוות הזה הוא על הידיים שלכם.
שרון ביידר היה דובר הרלב"ד. עד לא מזמן איש מקצוע מוערך – ברלב"ד אמרו לי עד כמה הם אוהבים אותו – עד לרגע שבו הוציא הודעת סיכום, שאושרה על ידי המנכ"ל, לגבי מצב ההרוגים בשנת 2024. לא היה שום דבר מיוחד בהודעה, היא גם קיבלה אישור, רק סיכום הנתונים וקריאה של יו"ר הרלב"ד יורם הלוי לשינוי סדרי העדיפויות ולהגברת האכיפה. הכי פשוט, נכון? לא המנכ"ל שאישר לשרון את ההודעה פוטר, אלא שרון פוטר, כי זה לא התאים לשרת התחבורה שהוצאה הודעה שמספרת על זה שמשהו במשרד שלה כשל, גם אם זה האמת. היא לא רוצה להזכיר שבמשמרת שלה יש הכי הרבה הרוגים 16 שנה אחורה. היא מעדיפה להתעסק בטקסים ובגזירת סרטים, ולא רוצה שיפריעו לה עם הרוגים. היא הלכה לטיול ללמוד מהודו איך להילחם בתאונות הדרכים, אבל היא לא סיפרה שבהודו מדי שנה נהרגים בין 150,000 ל-200,000 איש.
בין 150,000 ל-200,000 איש בהודו מתים בתאונות דרכים. יש לנו מה ללמוד מהם? מפולין יש לנו מה ללמוד, אפילו משם, אבל משם היא לא לומדת.
באורח פלא כבר שבועיים שנתוני הרלב"ד על הפצועים וההרוגים לא קיימים. יש תקלה בשרת. אני פניתי, וכל הזמן אומרים שיתקנו. שבועיים לא מצליחים לתקן את התקלה הספציפית הזאת, שמספרת מה מצב ההרוגים בכבישים. אפילו לא מסתירים את זה. הם אומרים: אם זה לא כתוב, זה לא קיים.
אז אני אומר למירי, שרת התחבורה והבטיחות בדרכים: את שוכחת שגם זה התפקיד שלך. אנחנו נמשיך להזכיר, לצעוק, לעשות הכול כדי שהמדינה תדע – אני יודע שנגמר לי הזמן, אדוני, ואתה רואה, גם ככה אנחנו עוזרים, סימון, לסיים את הזמנים – המספרים האלה אולי משעממים אותך, אבל מאחורי כל מספר יש עולם ומלואו. גברתי שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, לא משנה כמה שתנסי להסתיר, המוות בכבישים נמשך. יותר מ-80 הרוגים בחודשיים וחצי. אנחנו מתקדמים ל-600 הרוגים – מעל 600 הרוגים מאז 7 באוקטובר. לא הייתה כאן מעולם שרה כל כך מנותקת, שרה שלא אכפת לה מהמוות שהוא תחת אחריותה.
אשרינו שיש לנו לוחמים כמו סגן ניצב יוסי אביטן. בושה לנו באנשים ובשרים כמו השרה מירי רגב. תודה.
519 מילים של בועז טופורובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.