צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשפ"ה–2025

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב בראש, השר, אני מקווה שלא נוח לך.

לא נוח לך. לא, נח בתיבה זה בדיחות. אנחנו לא בבדיחות. הממשלה שלך שולחת אותנו עוד פעם, את הילדים שלנו, להילחם בעזה. סמוטריץ' הבוקר דיבר על התמרון שהולך להיות – ואתם רק חולבים וחולבים וחולבים את מעמד הביניים, את המשרתים. תבוא קצת, תשב בצד. אתה יודע מה, אני אגיד לך, תשב בצד כמו האבא השכול של יהונתן לובר, שבא היום – יהודי, גדל בבני ברק 19 שנה. תבוא, תבכה איתו. אבל תקשיב גם להשתמטות, לניתוק שלכם.

בסדר. אבל אתה לא יודע להסביר את זה. אתה יכול לבכות. אתה יכול לבכות.

אבל אתה יכול להגיד – הממשלה תמשיך בגלל הכסף. זאת האמת. תבוא, תבוא לוועדת החוץ והביטחון, תשמע את ההורים השכולים מהמגזר של הציונות הדתית. תבוא לוועדת החוץ והביטחון.

הייתי אתמול בסיום קורס מג"דים. חלק גדול מאוד מאוד מהמסיימים – מהציונות הדתית. הנשים שלהם, הקרובות שלהם, האחיות שלהם באות לוועדת החוץ והביטחון להגיד: עד כאן. וחברי הכנסת שלהם, סמוטריץ' ולהקתו, משחדים, מחביאים בתוך התקציב כל מיני כספים, שבמקום לתת אותם ללוחמים, למפקדים, למשפחות שלהם, נותנים אותם למכוני השתמטות, לישיבות שמחנכות איך להשתמט, לגאוני הדור בעיני לא יודע מי, אבל שממציאים יהדות – איך אסור לשרת בצה"ל גם כשחרב מונחת על צווארך.

ואני צריך להגיד לכם, דוגרי, קשה לי להגיד "אחיי החרדים". אני מסתכל עליכם כמו הפריץ, אלה שיושבים פה ודואגים לכסף, כסף, כסף. לא שירות, לא נשיאה בנטל, רק חיים מדושנים בכסף ובלי דאגות. והציונות הדתית? שתשלם גם את זה. תודה.