קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. לפני שבוע נאמתי פה על הרפורמים, ואז נזכרתי אולי בזיכרון הילדות הכי חזק שיש לי. וזה זיכרון שאני בשבת עושה פיקניק עם המשפחה, ודוד שלי, אחד האנשים היותר-מסורתיים במשפחה, אני תופסת אותו במהלך הפיקניק מתחבא מאחורי איזה שיח ומעשן בשבת. עכשיו, אצלנו המסורתיים החלוקה היא נורא ברורה: נוסעים בשבת אבל לא מדליקים אש, אוכלים כשר, שומרים חמץ. העברנו מייל אחד לשני, אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו עושים ומה אנחנו לא. אני זוכרת שכשראיתי את דוד שלי מעשן מאחורי שיח בשבת, אמרתי לעצמי: מה, הוא לא מבין – והייתי ילדה, ועוד כילדה הבנתי: אלוהים רואה אותו. הוא מתחבא מאלוהים מאחורי שיח? זה נראה לי מגוחך.
יש שלוש דרכים קוהרנטיות להתייחס לדת. דרך אחת היא להיות מטריאליסט, דטרמיניסט ואתאיסט, וזה לומר שאין בעצם אלוהים, חלילה, ואם אין אלוהים, אז התנ"ך והטקסט והמצוות הם לא הכרחיים, הם מעשה ידי אדם. אני לא מסכימה עם זה, אבל זו דרך קוהרנטית. יש עוד דרך קוהרנטית, והיא לומר: קיים אלוהים, התורה ניתנה על ידו, זה עסק רציני מאוד, ולכן אנחנו צריכים לעשות הכול. זה הציר הדתי והחרדי, והוא הגיוני וקוהרנטי. יש הדרך המסורתית. גם היא קוהרנטית ולוגית ועקבית. הדרך המסורתית אומרת: אנחנו לא כופרים במצוות, אנחנו לא כופרים באמת של הדברים. אנחנו חלשים מדי, אז אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים ולוקחים בחשבון שאולי יהיו השלכות – מתפללים שלא.
הדרך של הרפורמים היא לא דרך קוהרנטית, היא לא דרך לוגית והיא לא דרך עקבית, מפני שמה שהרפורמים בעצם אומרים זה שקיים אלוהים, הוא נתן את התורה, ומעכשיו אנחנו מבינים יותר טוב ממנו מה צריך או לא צריך לעשות.
היהדות משתנה כל הזמן. זה לא שהיהדות לא נושמת. היהדות היא טקסט פרשני. הטקסט הפרשני הוא בעצם המעשה, החתונה בין עם ישראל לבין אלוהים. הוא נתן לנו את זה והוא אמר לנו: תנשימו את זה. תחיו את זה. ואנחנו רואים את היהדות היום. אף אחד לא הולך לבית דין רבני שבו אומרים לו: תביא דלי אבנים ונסקול את הבן אדם. היהדות מתחדשת, היא משתנה, אבל יש לוגיקה פנימית כל כך מדוקדקת, מלאכת מחשבת. אם הגאון מווילנה מקבל את תורת הקבלה של האר"י ז"ל זה בגלל שהוא בדק אותו וראה שזה עקבי; כי ברגע שאלוהים דיבר איתנו רק פעם אחת לפני 3,300 שנה, ואמר לנו: זה העולם שבראתי, זה ה-manual, זה דף ההלכות שאתם צריכים לעשות, קחו את זה, אתם מנכיחים אותי בעולם הזה – זה כל כך קדוש, זה כל כך מעורר יראה, שכשבאים הרפורמים ופשוט עושים מזה כבקשתך, לא כי אנחנו חלשים, לא כי אנחנו לא מסוגלים, כי ככה אלוהים אמר, זה צלם בהיכל.
מילה אחרונה, אדוני היושב-ראש. כשדוד שלי עישן מאחורי השיח, ואני מבינה את זה היום, הוא לא עשה את זה כי הוא התחבא מהקדוש ברוך הוא. הוא עשה את זה כי הוא התבייש מאיתנו, כי הוא ידע שהוא עושה מעשה פסול.
היום משרד החינוך מנוהל על ידי התוכנית הרפורמית, התנ"ך נלמד בעיניים רפורמיות. זה צלם בהיכל – –
477 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.