קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יום למוחרת 7 באוקטובר אירע פיגוע באלכסנדריה במצרים, שלושה ישראלים נרצחו. אחד מהם – אלון שמלי. בתוך הימים הקשים והכאוטיים הפיגוע ההוא נדחק. אני מבקש, לכבודו ולזכרו של אלון, לשאת כמה מילים.
אלון היה בן, אח, בעל ודוד אהוב. היה חבר, מורה ומאמן כדורגל. כל אדם שפגש בו התאהב בו ברגע. הוא ידע לאסוף סביבו אנשים ולגרום להם לרצות להיות טובים יותר ולקחת ממנו דוגמה. הוא לא התעצבן אף פעם, תמיד שמר על רוגע וקור רוח, גם ברגעים קשים. הוא תמיד ראה בכל קושי אתגר, ועשה הכול כדי לצלוח אותו. אלון תמיד אהב ספורט, ובעיקר כדורגל. מגיל תשע שיחק בבית הספר של קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב. אהבתו לכדורגל עברה אליו בירושה מאביו, אברהם שמלי, שהיה גם הוא שחקן כדורגל מצליח, עד שחלה והפך למשותק בשתי רגליו. אלון היה אדם שקט וצנוע, אך בדרכו השקטה והמיוחדת הוא ידע לסחוף אחריו אנשים. שירת בצבא כמ"כ טירונים, וכבר שם החל להראות יכולות מנהיגות. ב-7 באוקטובר 2023 אלון היה בטיול מאורגן במצרים, יחד עם אשתו מור וקבוצת מטיילים. הם שמעו על האסון שקרה בישראל, ומייד יצרו קשר עם אחיו של אלון, רותם, ומשפחתו, שגרים במושב ישע שבעוטף עזה, באשכול, שישבו באותן שעות בממ"ד, כשמחבלים היו מטרים בודדים מהבית שלהם, וניצלו בזכות קרב גבורה שניהלו חברי כיתת הכוננות של המושב.
אלון ומור היו אמורים לחזור לישראל ביום שני 9 באוקטובר, וכששמעו על האסון הם ביקשו לדעת כיצד מאבטחים את הקבוצה מפני פיגוע אפשרי, וביקשו לבחון חזרה מוקדמת לישראל. חברת הטיולים וגם השגרירות של ישראל במצרים הבטיחו להם כי הם בטוחים. ביום ראשון הם יצאו לטיול באלכסנדריה, שם אחד ממאבטחי אתר מצרי ירה ורצח שני ישראלים, ובהם גם אלון, וישראלי נוסף נפצע קשה מאוד ונפטר לאחר מכן.
אלון נורה בליבו ונהרג, למרות שניסה לברוח, רץ ואף צעק ליתר חברי הקבוצה להתכופף, והזהיר אותם מפני המפגע.
אין מספיק מילים כדי לתאר את הייחודיות של אלון, את המוזיקליות, הצחוק, השובבות שהייתה לו בעיניים. הוא היה דוד אהוב על האחייניות שלו, למרות שזה היה לתקופה קצרה מדי. הוא היה בן אהוב ואוהב, תמיד דאג להוריו ולכל בני משפחתו, ועזר ככל יכולתו לכל אחד. הוא אף פעם לא אמר "לא" כשביקשו ממנו עזרה, ותמיד עשה זאת עם חיוך גדול ומתוך אהבה אמיתית. הוא דאג לכל מי שמסביבו, ובכל פעם שראה מישהו עם מצב רוח ירוד מייד דאג לדרוש בשלומו ולשאול כיצד יוכל לעזור. המורים שעבדו איתו סיפרו למשפחתו במהלך השבעה על מורה אהוב ודואג, שתמיד ביקש שישלחו אליו את הילדים הכי מתקשים, והוא כבר ידאג לקרב אותם ללימודים דרך הספורט. תלמידים שלו מספרים כי הוא ידע להתאים את עצמו לכל ילד וילדה והשאיר בליבם חותם, למרות שהיה מורה שנים בודדות.
משפחתו של אלון פועלת להנציח אותו, בעיקר בתחום הספורט והכדורגל, ובין השאר, יחד עם קבוצת הפועל תל אביב, הם הקימו קבוצת כדורגל לזכרו של אלון, שבה כל השחקנים הם ילדים ובני נוער המתמודדים עם אוטיזם, ויש עוד שורה ארוכה של פעילויות הנצחה.
אני אסיים בדברים שגיסתו של אלון, אירית, כתבה לו שנה לאחר הירצחו: עברה שנה, אתה חסר, אבל גם כל כך נוכח. מונצח בכל פינה – במשחקי כדורגל, על אוטובוסים, בשלטים, בטקסים, ובעיקר בזיכרונות שלנו. בטלפון הצטברו סרטונים ותמונות שרק מחכים להישלח אליך – לשמוע אותך שוב צוחק משטויות שהבנות עושות, ומסביר להן בסבלנות איך בועטים נכון בכדור; בבית נאספו ציורים ומכתבים, הקדשות וברכות ליום ההולדת ולחגים, מחכים שתיקח אותם בשישי אצל אבי, אבל עוד שישי מגיע ואתה לא שם. הדמעות כבר יבשו, אבל המחנק בגרון לא עוזב. הגעגוע הפך להיות חלק מהחיים, מין כאב חזק שלא מרפה, שאי-אפשר להתרגל אליו. אלון, אנחנו מתגעגעים אליך, ומבטיחים לזכור אותך ולהזכיר לבנות כל הזמן את הדוד האהוב והאוהב, שכל כך חסר אבל גם כל כך נוכח. יהיה זכרו ברוך.
593 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.