קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין חשיבות לעובדות, אין חשיבות למציאות. "הוי האֹמרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חֹשך לאור ואור לחֹשך, שמים מר למתוק ומתוק למר", כך אמר ישעיהו. היום כינסתי את השדולה להקמת ועדת חקירה ממלכתית. ביקשתי, רציתי, ניסיתי שיהיו שם גם חברי כנסת מהקואליציה. בואו נזכיר כמה נבחרי ציבור מפה שאמרו אחרי הטבח. ציטוט: את כל השאלות נשאל בוועדת חקירה ממלכתית – אמרה, אתה זוכר מי? מירי רגב. או ניר ברקת, שאמר קצת אחרת: הוועדה צריכה להיות נוחה – כאילו להישרף, להירצח, להיחנק ולהיחטף זו בחירה נוחה.
אבל זה לא רק מסמוס, זו יריקה – יריקה בפרצוף של המשפחות, של הפצועים, של השבויים שעדיין שם. זה ביזיון. הם לא באו. פניתי לח"כים שהתבטאו בגלוי בעד ועדה בחודשים האחרונים – השרים ארבל, אלי דלל, ינון אזולאי, יוסי טייב – והם לא באו, אף אחד לא בא.
אתמול הייתי בניר עוז יחד עם ועדת החינוך. בכפר עזה ראיתי במו עיניי איך ארגון אחים לנשק – שיש עדיין כאלה שמשמיצים אותו – הלכו ושיפצו בעצמם שכונה חדשה בכפר עזה. אף אחד לא מינה אותם לזה. מאות מתנדבים, 5 מיליון שקלים גיוס משאבים ציבורי, ואפס השתתפות מהמדינה, כי המדינה עדיין לוקחת את הזמן. ושוב, כמו תמיד, חברה אזרחית מדהימה קמה מההריסות ובונה מחדש, והממשלה – הממשלה עדיין לא לקחה אחריות.
ובשדולה היום, מרב סבירסקי, אחות של איתי, זיכרונו לברכה, שנחטף ונרצח בשבי החמאס, ובתם של אורית ורפי, שנרצחו בביתם, שאלה שאלה פשוטה: השב"כ חוקר, צה"ל חוקר, המשטרה חוקרת – מה עם הממשלה? מה עם הכנסת? מה עם הקואליציה? מה איתם? מה עם חקירה? מי, מי יחקור את החוקרים? היא לא קיבלה מענה. ועל בסיס דרישה כל כך בסיסית לחקור את הכשלים, להפיק לקחים, שוב ושוב מעיזים בקואליציה לעוות את המציאות, לספר סיפורים שיודעים שהם שקר. הרי מפרקים, צעד אחר צעד, את מוסדות המדינה. זה התחיל עם בג"ץ, עבר לשאר מערכת המשפט, הצבא היה על המוקד והשב"כ, ואז הרמטכ"ל, ועכשיו הגרי. כל פעם מישהו אחר, רק אנחנו לא אשמים.
אבל חברים, זהו. האשמים נגמרו. אין חקירה כי יש לכם ממה לפחד; אין חקירה כי אתם יודעים היטב מי אחראי; אין חקירה כי האינטרסים שלכם חשובים לכם יותר מהמשפחות השכולות, מהחטופים, מהמדינה. האמת לא תיעלם – היא תגיע גם אליכם. ועדת החקירה שתחקור את מחדל אוקטובר תקום, והאמת תורה דרכה. תודה.
368 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.