קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשפ"ה–2025. חוק האזרחות והכניסה לישראל נחקק לראשונה במהלך האינתיפאדה השנייה. החוק מגביל את שר הפנים להעניק אזרחות או רישיון ישיבה בישראל לתושבי איו"ש או חבל עזה, וכן לתושבים, אזרחים, של איראן, לבנון, סוריה ועיראק. החוק קובע כי המפקד הצבאי באיו"ש או אדם שהוסמך על ידי שר הפנים לעניין עזה, לא יהיו רשאים להעניק לתושבים אלה היתרים לשהייה בישראל. הגבלה זו חלה גם במקרים של איחוד משפחות עם אזרחים ישראלים. התכלית בבסיסו של החוק היא ביטחונית, על רקע מעורבותם בפיגועי טרור של פלסטינים שהם במקור תושבי איו"ש ועזה, ונושאים בעקבות איחוד משפחות תעודות זהות ישראליות. תעודות זהות אלה אפשרו להם תנועה חופשית בין שטחי איו"ש ועזה לישראל ובתוך ישראל עצמה.
איסור זה אינו גורף, שכן בחוק קבועים חריגים וסייגים המאפשרים, במסגרת שיקול הדעת המסור לשר הפנים, להעניק אזרחות, רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל, במקרים אלה: היתרי שהייה בישראל לבני זוג, כאשר הגבר מעל גיל 35 או כאשר האישה מתחת לגיל 25; רישיונות ישיבה לבני זוג בני 50 ומעלה השוהים בישראל בהיתר כדין עשר שנים לפחות; רישיון ישיבה בישראל לילד עד גיל 14 לשם מניעת היפרדותו מהורהו; היתר שהייה בישראל לילד מעל גיל 14 לשם מניעת היפרדותו מהורהו; רישיון ישיבה בישראל או היתר שהייה בישראל במקרים הומניטריים מיוחדים; היתרי שהייה בישראל למטרות טיפול רפואי, למטרת עבודה או למטרה זמנית, עד שישה חודשים; ולבסוף, היתרים מיוחדים במקרים של הזדהות עם מדינת ישראל, עשייה למען המדינה, או במקרים שלמדינה יש בכך עניין מיוחד.
מאז נחקק החוק הוגשו נגדו עתירות לבית המשפט העליון והוא עסק פעמיים בשאלת חוקיותו החוק. בשני המקרים פסק בית המשפט העליון, ברוב של שישה שופטים כנגד חמישה, כי אף שהחוק פוגע בזכויות לחיי משפחה ולשוויון של תושבי ואזרחי ישראל המבקשים להינשא לתושבי איו"ש ועזה, הרי שנוכח תכליתו הביטחונית של החוק פגיעה זו היא מידתית. אזכיר גם כי אף שהחוק מגביל את הזכות לחיי משפחה בישראל, הוא אינו מונע אותה לחלוטין, והיא יכולה להתממש במקום מושבו של בן הזוג שאינו מישראל. החוק אינו מונע מבני זוג ישראלי ופלסטינית, או להפך, להקים משפחה בשטחי יהודה ושומרון. החוק רק מגביל את האפשרות שיעשו זאת בשטח מדינת ישראל, כאמור, נוכח השיקולים הביטחוניים.
בשנת 2021 פקע תוקפו של החוק, ובשנת 2022 הוא נחקק מחדש, במתכונת דומה ובמספר שינויים. מנגנון הארכת הוראת השעה הקבוע בחוק מאפשר לממשלה להאריך את תוקפו של החוק באמצעות צו לתקופה שלא תעלה על שנה, באישור הכנסת ולפי המלצת ועדה שתקבע ועדת הכנסת. ועדת הכנסת קבעה כי ועדה זו תהיה הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה. בשנה שעברה הוועדה המשותפת המליצה להאריך את תוקף הוראת השעה ללא שינויים.
בדיון שנערך בוועדה המשותפת נשמעו עמדותיהם של גורמי הביטחון, אשר הציגו בדיון את חוות דעתם המתעדכנת ביחס להתפתחויות הביטחוניות, ושל נציגי רשות האוכלוסין וההגירה. לפי הגורמים, אוכלוסיית מבקשי איחוד המשפחות מהווה אוכלוסיית סיכון בשל היכולת המוכחת להסתייע בה לביצוע פיגועים. כמו כן, צוין כי במהלך השנים האחרונות התרחשו בישראל עשרות אירועי טרור שבהם היו מעורבים אזרחים ותושבים שקיבלו מעמד בישראל כתוצאה מאיחוד משפחות, או ילדיהם של אזרחים ותושבים כאלו. רשות האוכלוסין וההגירה מדווחת במסגרת דיווחים רבעוניים לוועדה נתונים נוספים בגין סך הבקשות שהוגשו מעת חקיקת החוק, בפילוח לבקשות שאושרו או נדחו מסיבות ביטחוניות.
הוועדה המשותפת השתכנעה מהנימוקים שהובאו בפניה, ועל כן החליטה להמליץ לכנסת לאשר את החלטת הממשלה ולהאריך את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), לתקופה של שנה נוספת, עד ליום כ"ה באדר התשפ"ו, 14 במרץ 2026. אני קורא לחברי הכנסת לקבל את המלצת הוועדה המשותפת ולאשר את הצו.
אני רוצה להעיר הערה לחברי חבר הכנסת יוסף עטאונה. אני חושב שהחוק הזה עושה טוב גם לקהילה הבדואית, לפחות בנגב. אנחנו רואים השפעות שליליות על המבנה הדמוגרפי של זה – ברמה של מעורבוּת, בערך, היום המשפחות מעורבוֹת בערך בכ-40% מכלל האוכלוסייה.
הן מעורבוֹת בטרור. והיום, לפחות ברמת התודעה, אני, כאיש הנגב שגם משוחח עם אנשים בנגב, אני מבין שישנן התנגדויות, שאני יכול להבין אותן. אם האימא מפלסטין ותוקפים שם, אז זה גורם להם לאיזו סערת רגשות וכעס כלפי המדינה והתנגדות לאופי של המדינה, וזה לא מפתיע. אני חושב, מההיכרות של הקהילה הבדואית עשרות שנים קודם – היא הייתה יותר הומוגנית, היא הייתה פחות לוחמנית כנגד המדינה, ולא היה ציבור כזה גדול שמעורב בערך ב-40%. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
699 מילים של שלום דנינו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.