קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר על סדר העדיפויות בצפון, בדרום; על מדינה שרוצה הכול; על חברה מזועזעת, מוכה, שמבקשת לנקום, ובצדק, באויביה הרצחניים, אבל גם מעומק הזוועה היא צריכה לנהוג באחריות, בבגרות ובשיקול דעת. אני רוצה להבחין בין המטרות כפי שהוגדרו על ידי ממשלת ישראל, על ידי הקבינטים, בין הדרום לצפון.
בדרום ההחלטה היא, או היעדים הם, להחזיר את החטופים, להקריס את השלטון החמאסי בעזה ולפגוע פגיעה אנושה ביכולות הצבאיות של החמאס והג'יהאד האסלאמי. בצפון, אדוני היושב-ראש, המשימות שלנו הן אחרות. בצפון איננו מדברים על שינוי סדר הדברים כפי שהיה במלחמת לבנון הראשונה. איננו מבקשים לשנות משטר בלבנון. אנחנו רוצים לבצע – כך הגדירה ממשלת ישראל, כך הגדירו הקבינטים – לתת מכה משמעותית לאויב, לחיזבאללה, לפגוע באפשרות לפלישה לצפון ישראל, לבטל את האיום הזה דה פקטו ולגרום לכך שתושבי צפון המדינה יוכלו לחזור בהרגשה בטוחה, או בטוחה יחסית, שתלך ותתחזק עם הזמן.
אלו שתי מטרות שונות. בדרום אנחנו מתקדמים במשימה הזו. אני מזכיר לכם שקבינט ניהול המלחמה, לפני למעלה מחצי שנה, החליט שהוא מאמץ את המתווה שהגיש ראש הממשלה, שאומר הפסקת אש קבועה, חילופי חטופים ושבויים, או אסירים, ונסיגה ישראלית מדורגת מרצועת עזה וכו'. מאז, מכיוון שלא היה, המתווה הזה לא בא לידי ביטוי, המשכנו להפליא את מכותינו, וטוב שכך. אם החטופים לא חוזרים, לפחות שהאויב יחטוף. אבל אנחנו בשלים לכך. מדוע? משום שסדר העדיפויות הוא כזה. אנחנו נידונים לעוד שנים של מאבק אל מול החמאס. הוא קיבל מכה משמעותית, ואנחנו מוכרחים, למען שלמות העם, למען החוסן העתידי שלנו, להחזיר את החטופים. זאת המשימה בדרום.
בצפון המשימה שלנו, מתוקף התמשכות המערכה זה החודש ה-14, אנחנו כול-רוצים אבל לא כול-יכולים. הגיע הזמן שנמעט בפנטזיות הבלתי-הגיוניות שלנו. אנחנו לא הולכים להקריס את החיזבאללה. נתנו לו מכות מוחצות, וכרגע מה שאנחנו צריכים זה להכשיר את זה, להביא לכך שהמדינאים יביאו למתווה מספיק טוב כדי שהתושבים יוכלו להרגיש שהם יכולים לחזור הביתה.
כל מי שיחשוב, אדוני היושב-ראש, שאנחנו מסוגלים לכול, יקריס את היכולת שלנו להמשיך לאורך שנים להגן על עצמנו ועל התושבים שלנו.
322 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.