קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, העולם מציין היום את היום למאבק באלימות נגד נשים. ואנחנו כאן צריכים להסתכל בתוכנו, בתוך המדינה, מה באמת אנחנו עושים למען הנשים. ואם רק נזכור את הנתון המזעזע, שבשנה הזאת נרצחו 30 נשים, 30 נשים ומתוכן 16 נשים ערביות – שמישהו יגיד לי אם אפשר לדמיין את זה, 16 מתוך 30, שזה יותר מחצי, כאשר האזרחים הערבים כולם, גברים, נשים וילדים הם 20% מתוך אזרחי המדינה.
באמת, מה קורה כאן? מה הממשלה והכנסת עושות למען אותן נשים? וכשאנחנו מדברים על אלימות, כמובן שיש הרבה סוגים של אלימות. המזוויעה שבהן – לא יודעת אם היא באמת המזוויעה, כי בעיניי אלימות מינית היא יותר קשה אפילו מרצח של אישה, כי היא תישאר בחיים ותעבור את הגיהינום כל יום שהיא עדיין בחיים. אז במקום להתעסק בחוקים שייתנו אפשרות לחיים לאותן נשים, שיקלו את האלימות הנפשית שהן עוברות, מתעסקים בעוד דברים שלטעמי הם לא רלוונטיים בכלל.
הנשים במדינת ישראל נמצאות בתחתית של הסולם. אם נסתכל – אם זה בשכר, אם זה באחוז שלהן בעמדות ההחלטה, במנהיגות פוליטית, בחברות ממשלתיות, בהנהלות, בדירקטוריון. אז אולי כשכל העולם עומד ביום הזה, מציין ומדבר, ויש כאלה שבאמת עושים, אולי כדאי למדינת ישראל שתלמד גם בנושא הזה.
הנשים בישראל, במיוחד הנשים הערביות, במיוחד המבוגרות, הן הקבוצה הכי ענייה בתוך המדינה. והן ימשיכו, נשים בנות 45, להיות העניות ביותר בתוך האוכלוסייה הישראלית. ושוב, זאת לא גזרת גורל – –
231 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.