קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, כבוד היושב-ראש. כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, כשהיינו צעירים היינו סטודנטים והיינו גם פעילים בתוך הקמפוסים. אני זוכר שבהפגנות, אחת הקריאות שלנו הייתה "הפשיזם לא יעבור"; "לא יעבור, לא יעבור, הפשיזם לא יעבור". פעם היה הפשיזם בשוליים של החברה הישראלית, והיום, תחת הממשלה הזאת, במוקד של הממשלה הזאת נמצאים הקיצוניים, הגזענים ביותר. אין פלא במציאות שאנחנו חיים בה, ואין גם פלא בגילויי הגזענות שאנחנו רואים ביום-יום.
אתמול, כבוד היושב-ראש, באתר "הידברות", פורסם תחת הכותרת – תשמעו טוב לאן הגענו ובאיזה מציאות פשיסטית אנחנו נמצאים, כשבאתר רשמי מפרסמים תחקיר מטריד: "כך נכנסו אלפי מורים ערבים ללמד בבתי ספר יהודיים". ובכותרת, מה עוד כתוב? "מה הוביל למצב האבסורדי, והאם יש דרך למנוע אותו?" האם זה לא גזענות? האם זה לא אפרטהייד, שכשעושים את התחקיר, לא רוצים שמורים ערבים ייכנסו לבתי ספר יהודיים? האם רוצים לקיים מערכות נפרדות? זה האפרטהייד בהתגלמותו. אין דרך אחרת להסביר את הדברים אלא שאפרטהייד במדינת ישראל הוא חי, קיים ובועט.
לפי החוק הבין-לאומי, האפרטהייד זה פשע בין-לאומי, לפי אמנת רומא מ-2002, ולכן, עם כל גילויי הגזענות, אנחנו עוד מתפלאים למה יש החלטות בהאג נגד ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר? כי אנחנו חיים היום במדינה תחת קבוצה של קיצוניים שמובילה את המדינה לעוד תהום ועוד גזענות.
אני חושב שמערכת החינוך בכלל צריכה להיות מחוץ לוויכוח, גם הפוליטי וגם הלאומי, כי אני גם מאמין, כמי שניהל מערכות חינוך במשך שנים רבות – הייתי מעודד גם כניסה של מורים יהודים לבתי ספר ערביים וגם של מורים ערבים לבתי ספר יהודיים, כי במציאות שקיימת אפשר גם אחרת. אפשר לראות את זה גם בבתי ספר הדו-לשוניים שיש בארץ, ששם מלמדים גם ערבים, גם יהודים, ולומדים ביחד. אפשר גם אחרת.
266 מילים של יוסף עטאונה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.