קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשעות האחרונות אנחנו שומעים שיש כוונה או שיש הפסקת אש, וזה מבורך. אנחנו כל הזמן תמכנו בהפסקת המלחמה, גם בצפון וגם בדרום, כי אנחנו מאמינים שדרך כוח לא מגיעים לכלום. בסופו של דבר חייבים כולם לחזור לשולחן המשא ומתן.
אבל טוב תעשה הממשלה אם תעשה הפסקת אש גם בתוך החברה הערבית, כאשר החברה שלנו מדממת בפשיעה. הגיע הזמן שתעשה הסכם בתוך הכפרים שלנו, בתוך הערים שלנו, בתוך היישובים שלנו, על מנת להפסיק את המלחמה האזרחית, הטרור הפנימי שנמצא בתוכנו. כי היא האחראית. אין לנו ממשלה אחרת ואין לנו מקום אחר.
על כן חייבת הממשלה לפעול. בניגוד לכל האנשים שיושבים במשרד לביטחון לאומי, הממשלה חייבת לפעול למען אזרחי המדינה בצפון, במרכז ובדרום. אז נכון שהם הפקירו את הצפון והפקירו את הדרום, אבל היא חייבת להתעשת ולקבל החלטות למען האזרחים בכלל וגם למען החברה הערבית.
אי-אפשר לקבל את זה – 200 נרצחים בחברה הערבית, אפילו יותר מ-200. אי-אפשר לקבל את זה שהיא הורסת יום ולילה בנגב, משאירה משפחות שלמות ללא קורת גג, בלי לתת להן פתרונות. ומי בעל הבית? רמ"י. היא האדון שמקבל את ההחלטות, יא סלאם. היא זו שמקבלת החלטות. אפילו השר לא מצליח לשנות את ההחלטות שרמ"י עושה. היא עושה מה שבא לה, העיקר לרמוס את הזכויות של האזרחים, להרוס את הבתים שלהם, לעלות על הבתים בדחפורים, בטרקטורים, להרוס יישובים – אום אל-חיראן, ואדי חליל, ראס ג'ראבה, אום מתנאן – ולא להשאיר שום דבר, להרוס את הכול כליל. איפה הממשלה? אז הגיע הזמן שהממשלה תחתום הסכמים עם האזרחים שלה, לפני הכול. תודה.
247 מילים של ואליד אלהואשלה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.