הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 6 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ה–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני כבר כמה ימים, בעצם כבר תקופה, מסתובבת בתחושה: מה חברי הכנסת מהקואליציה רוצים להשיג? מה המטרות שלהם? איך החוקים של הקואליציה וחברי הכנסת מהקואליציה או הממשלה תורמים למאמץ המלחמתי? האם החוק שביום רביעי יעלה פה, נושא החסינויות של חברי הכנסת, תורם למאמץ המלחמתי? האם הוא תורם משהו לאזרחי ישראל? לדעתי לא. אין בזה שום היגיון. האם החוק בנושא השידור הציבורי תורם משהו לאזרחי ישראל? האם זה מקדם אותנו? האם זה עושה פה אחדות של העם? יש הרבה דוגמאות. אלה רק דוגמאות מהשבוע הזה.

מה המטרה? מה מטרת הקואליציה? ואיזה צביעות. כשאנחנו באים בביקורת, וגם הציבור, לגבי התנהלות הממשלה, אומרים: אי-אפשר, יש לנו מלחמה; אסור לדבר על זה; אסור לעשות את זה; אסור ועדת חקירה ממלכתית; אסור מיליון דברים; אסור לשאול שאלות קשות, כי יש מלחמה. אבל מצד שני, מקדמים פה חקיקה שהיא מפלגת, חקיקה שלא תורמת שום דבר לאף אחד, בהרבה מצבים חקיקה סקטוריאלית, שמיטיבה עם ציבורים מסוימים על חשבון ציבורים אחרים, חקיקה שהיא מעצבנת.

עכשיו אנחנו רוצים לסגור את השידור הציבורי? אני מזכירה לכם מה היה פה ב-7 באוקטובר, לכל אלה שרוצים לפגוע בשידור הציבורי. ב-7 באוקטובר ערוץ 14 היה שומר שבת, לא היה ערוץ 14. זה ערוץ פרטי, זכותם, הם מחליטים שבשבת הם לא משדרים. מה לעשות, קרה אירוע, נכנסנו למלחמה בשבת. אבל יש לנו שידור ציבורי, ושם מייד פתחו את האולפנים. יש גם ערוצים מסחריים, אבל שידור ציבורי בכל מדינה נורמלית זה משהו שחייב להיות, במידה מסוימת כדי לשמור על האינטרס הציבורי.

מי ישדר עכשיו מוזיקה קלאסית בתחנת רדיו? יש איזה זכיין שירצה לשדר מוזיקה קלאסית? את זה רק מדינה יכולה לספק. יש דברים שזה מין ברית בין המדינה לבין אזרחיה. יש דברים שהם לא כלכליים, שהם לא משתלמים, שאולי שום גורם כלכלי לא ירצה להתעסק בזה, אבל אזרחים – מותר להם לקבל את השירות הזה. זה בדיוק זה.

ולגבי החסינות של חברי הכנסת, אני באופן אישי לא צריכה חסינות כזאת, כי אני לא משתייכת למשפחה עבריינית, וגם אם חלילה יקרה משהו, אני אתן את הדין לרשויות החוק. החוק הזה של החסינות זה חוק של פחדנים וחוק של עבריינים.