קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גם אני פתחתי את הבוקר עם הלוויה של דניאל אלוש. אני לא ידעתי שהוא שכן שלי, ואז פתאום אימא שלי, שגרה שני רחובות ממני, שולחת לי תמונה מצמררת של ההמונים שהגיעו עם דגלים ללוות את השיירה מהבית שלו ללוויה הכל-כך כל כך עצובה הזאת.
ככה נראית יממה רגילה בתקופת ממשלת החורבן של נתניהו ושות'. שני מתים בעזה וכמה וכמה וכמה פצועים קשה מאוד. עוד חייל הרוג, נרצח ביהודה ושומרון. סך הכול שלושה חיילים הרוגים. עוד ארבעה הרוגים בכבישים. סתם ככה, תאונה קשה אחת עם שתי הרוגות, תאונת אופנוע עם הרוג, תאונת דרכים שבה נהג משאית נהרג. ככה, על הדרך, בתוך שעות ספורות. כמובן, איך אפשר בלי – שש נרצחות ונרצחים על רקע פלילי. סתם ככה, בתוך יממה אחת, 13 אזרחיות ואזרחים הרוגים. ככה, ככה.
אנחנו מתות ומתים כאן כמו זבובים, חברות וחברים. בתקופת הממשלה הזאת פשוט אנחנו מתים. יחסית ל-2022, שם היו 348 הרוגות והרוגים מתאונת דרכים, אנחנו כבר מעל, הרבה הרבה מעל 400. אנחנו נגמור את השנה הזאת עם הרבה מאוד מעל 400. בחברה הערבית, למול 109 נרצחות ונרצחים ב-2022, ב-2023 היו 233, ועוד 162 מאז תחילת השנה הזאת. מספרים מטורפים. גם יהודיות ויהודים: ב-2022 נרצחו 38, ב-2023 – 66, והשנה הזאת המונה דופק, תודה. וכמובן, פיגועים ופעולות איבה: 31 ב-2022, ואנחנו עוד סופרות וסופרים: 1,200, ועוד יותר מ-700, ועוד 35 מפיגועים ב-2023, וב-2024 עוד לא גמרו לספור.
223 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.