קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בחשבון הטוויטר של "חדשות מלפני שנה" – אתם מכירים את חשבון הטוויטר הזה? בעצם מצייצים מדי יום את הכותרות של אותו תאריך של היום רק מהשנה שעברה. זה קונספט ממש גאוני, שהפך עם הזמן לתצוגת ארכיון גאונית ועצובה של נורות האזהרה, הדגלים האדומים והכתובות על הקיר שהיו כאן לפני המלחמה.
אחרי 11 חודשים מאז השבת השחורה, אחרי כל כך הרבה ידיעות על "הותר לפרסום", אחרי כל כך הרבה חודשי פליטות של תושבי הנגב המערבי והצפון, אחרי כל כך הרבה סבבי מילואים ואחרי כל כך הרבה זמן שעבר בלי שהצלחנו להחזיר את החטופים והחטופות, קל מאוד להתייאש. אנחנו רואים את זה סביבנו, וזה מה שקורה לצערי ללא מעט ישראלים. אבל אסור שזה יקרה. אסור שהתקווה היחידה בישראל תהיה רק בשמו של ההמנון שלנו. המצב יכול להשתפר באופן מאוד משמעותי. זה יכול לקרות, וזה יכול לקרות גם בצורה מהירה.
אז הינה לכם, כדי להמחיש, כמה מהכותרות שאנחנו יכולים לצטט בחדשות מלפני שנה בעתיד. שימו לב: ישראל הולכת לבחירות. חמשת חברי הכנסת מהליכוד שהצביעו בעד פיזורה בהודעה משותפת: כשהמדינה נמצאת על מסלול התרסקות, חייבים להחליף את הנהג. וקצת זמן לאחר מכן: סוף-כל-סוף, ושבו בנות ובנים לגבולם: כל החטופים והחטופות הוחזרו לישראל. תדמיינו את זה. ואז: הסכם אזורי היסטורי, ואיראן על הכוונת: ברית המדינות המתונות במזרח התיכון יוצאת לדרך. וימים אחר כך: סוף עידן החמאס – כוחות הברית המזרח-תיכונית נפרסו בעזה, ואחרון חיילי צה"ל יצא מהרצועה. וכמובן: ישראל יוצאת לדרך חדשה – הושבעה ממשלת התיקון, הקואליציה הרחבה ביותר מאז מלחמת ששת הימים.
זה מה שצריך להיות כאן. תחשבו מה יכול להיות כאן. תחשבו מה ומי מונעים מזה לקרות, ואל תאבדו את התקווה. אנחנו עוד נראה את הימים האחרים.
264 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.