קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, השר התורן, השרה התורנית, מי שנמצא כאן, אני מעוניין לספר לכם על משה בז. משה הוא תושב מטולה, דור שלישי במושבה, חבר שלי. ביום-יום משה הוא מזכיר המושב של רמות נפתלי, מושב בצפון שתושביו פונו מבתיהם וכבר 11 חודשים פרוסים בכל רחבי הארץ. בכל יום משה משלב בין עבודתו כמזכיר המושב לתפקידו בכיתת הכוננות של מטולה. בניגוד לכולנו, לפחות לכל האנשים שנמצאים כאן, משה לא פוגש במהלך השבוע את משפחתו. אשתו מנהלת את בית הספר כדורי, בן אחד שלו לוחם בעזה, בתו שירתה על גבול לבנון לאורך המלחמה, ובן נוסף שלו, בנו השלישי, מתנדב איתו בכיתת הכוננות במטולה. החוויות הבסיסיות של חברי משפחת בז, חיי המשפחה של משה, כל החוויות הבסיסיות שכולנו מכירים ושהיו להם לפני המלחמה, כמו בישולים ביתיים וארוחות שישי, נעלמו. הם צריכים להיפגש במסעדה איפשהו בארץ רק כדי להיות כולם ביחד. משה מעביר את יומו בין ריצה למקלט לבין שכיבה על הכביש וכיסוי הראש בעזרת הידיים, כי יש אזעקות כל הזמן; בין נפילות טילים על בתים, על לולי עופות, לבין ניסיון להחזיק את קהילתו שמפוזרת, אבל בעיקר מיואשת. הם מרגישים ורואים שהממשלה לא רק הפקירה אותם – היא כבר לא מתייחסת אליהם. אנחנו נהפכנו למוצב צבאי, משה אומר. אין תיירות, אין חקלאות, רק בתים שרופים ומלאי אבק ועכברים.
הסיפור שלנו כאן הוא לא רק משה. הוא רק דוגמה. משה הוא אחד ממאות אלפי האנשים, שמופקרים במלונות, בבתים ארעיים, ללא כל פתרון באופק, ללא תקווה לשינוי. זו המציאות הבלתי-נסבלת ב-11 החודשים האחרונים, מציאות שלא רואים לה סוף עם הממשלה הזו. מלחמה אין-סופית. הממשלה אומרת "מלחמה מוגבלת", אבל תושבי הצפון חיים אותה כל יום, כל היום. תמצית הבעיה היא לא רק המלחמה הלא-נגמרת, אלא חוסר האכפתיות, חוסר החמלה. אפילו שינו את צבע ההתראות בטלוויזיה, שפחות יפריעו בעיניים לאלה שממשיכים כרגיל. בינתיים פרויקטורים מפוטרים, או לא מפוטרים, תלוי את מי שואלים, תקציבי השיקום מקוצצים, וחברי הממשלה מבלים בחו"ל.
הפכתם את תושבי הצפון לנזק היקפי של מלחמה בעזה שאף אחד מכם לא יודע איך לסיים אותה, או לא רוצה; נזק היקפי של כל מיני רצונות פוליטיים.
משפט אחרון, אדוני. הם לכודים בתוך חוסר עשייה ממשלתי, כלואים בכלוב שיצרתם להם – תתביישו לכם. לעד תיזכר הממשלה הזו כדוגמה לכל מה שרע ומשחית בשלטון. תודה.
360 מילים של בועז טופורובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.