קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, לפני שאני מתייחסת לתקציב – שר הדתות גם – אני רוצה לשתף שהבוקר פגשתי את לרה מטודי, וככה היא סיפרה לי על בנה שנפל בקרב, בנה ניתאי מטודי, שנפל לפני שלושה שבועות. הוא היה בן 23 בנופלו. היא סיפרה לי שהוא כתב שיר שהם מצאו, על מפית, והם היו בטוחים שהשיר שהוא כתב נכתב על אישה. וחברתו, שהיא מחוץ לארץ, הגיעה ללוויה ואמרה להם: זה לא נכתב עבורי. כך גם אחותו העידה, שהשיר, שיר האהבה, נכתב על ארץ ישראל. השיר כל כך מרגש, שראיתי לנכון להקריא אותו כאן במליאה – גם, עוד דרך קטנה להנציח את רב-סמל ניתאי מטודי, וכמובן לזכור את כל החיילים הגיבורים שלנו שנפלו בקרב: "יושב עוד לילה, טובע לי במחשבות, לא נרדם / חושב עלייך גם בקצה השני של העולם / תמיד היית עבורי הדבר הכי נכון / גם כשלא מצאתי אל הלמה, גם ברגעי כישלון / פשוטה ומיוחדת, לא חסר לך כלום, יש בך הכול. / אין כמוך עוד אחרת, ביחד נעבור כל אתגר, כל מכשול. / רק הושיטי את ידך ואני אהיה שם לעזרה / כי את הכול, את הכול, את הכול בשבילי / ובלעדייך אני לא יודע מה ומי אני. / עוזב ת'גיטרה ומנסה לישון, כבר נהיה מאוחר / עוצם ת'עיניים ובמגע שפתייך הרכות אני נזכר." מטודי כתב את זה על ארץ ישראל, אותה ארץ שאמר שהוא יהיה לה שם לעזרה. הוא התייצב בשדה הקרב, ושם מצא את מותו. זהו חוב שלעולם, אדוני היושב-ראש, לא נוכל לשלם. אבל בוודאי החובה שלנו היא לזכור ולהזכיר כי כל אחד היה עולם ומלואו.
עכשיו, במעבר חד, לגבי התקציב. העמקת הגירעון נדרשת, את זה כולנו מבינים, אך דבר אחד הוא בוודאי לא אחראי ואפילו מופקר: לקחת את הכספים שקיימים, שלא נוצלו בתקציבים קואליציוניים – למעלה מ-1 מיליארד שקל – ולדאוג שהם יוסטו לסגירת הגירעון הזה זה הדבר הנדרש, ולצערי לא עושים אותו.
אדוני היושב-ראש, בסוף מי שישלם את המחיר – ואני כבר ראיתי את מה שאמר שר האוצר – אלה יהיו האוכלוסיות המוחלשות. את זה לא ניתן שיקרה. אני חושבת שזה לא קשור לאופוזיציה–קואליציה, כולנו נצטרך להילחם בדבר. תודה.
337 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.