קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בתוכנית זמן אמת ששודרה בכאן לפני יומיים, נוף ארז, לשעבר סגן מפקד בסיס תל-נוף, יושב ואומר שלא הייתה פגיעה ביום הטבח. אלא שהמנחה שמראיין אותו מעמיד בפניו את הדברים שהוא אמר שלושה ימים לפני הטבח, ב-4 באוקטובר. כך אומר נוף ארז ב-4 באוקטובר באופן פומבי בטלוויזיה, לכלל עם ישראל: "כבר עכשיו יש פגיעה בכשירות של חיל האוויר" וברגע שתפרוץ מלחמה "יהיה קשה מאוד להחזיר אותם" – אותם, הכוונה לטייסים – "למבצעיות". אני אישית לא אגיע, כך הוא מעיד על עצמו, כשתפרוץ מלחמה, וביחד איתי יש עוד 200 שאומרים: אנחנו לא נבוא. כשהוא אומר: עוד 200, אני מניחה שהוא מתכוון לעוד 200 טייסים.
ובכן, הם אכן לא באו. כמות האנשים ששיוועו ביום הטבח – –
לראות מסוק אחד מעל הנובה – – –
לראות מסוק אחד, לראות מסוק אחד.
אתה יודע מה, סימון? אני חייבת לומר. הדבר הזה לא יכול להיות. לא יכול להיות ויכוח ביני לבינך.
עומד סגן מפקד סגן חיל האוויר ואומר – לפני הקלישאות של "תתביישי", אולי תקשיבו רגע. יכול להיות, יכול להיות שיש פה אינטרס משותף.
זה שטייסים אומרים שלושה ימים לפני הטבח – בואו נסכם על עובדות, סבבה? בואו נסכם על עובדות. שלושה ימים – – –
אתם לא מסוגלים להקשיב. שלושה ימים לפני הטבח עומד סגן מפקד חיל האוויר ואומר שאם תפרוץ מלחמה אין כשירות. זה קרה. שלושה ימים לפני הטבח הוא עומד ואומר: אני ועוד 200 טייסים – – –
בסדר, נגיע לזה, נגיע לזה. בוא רגע נסכם על עובדות.
חלק מהיותך חבר פרלמנט זה יכולת לדו-שיח. אני מנסה לייצר פה דו-שיח בלי התלהמות. בואו נדבר.
בואו נדבר, למען עם ישראל. אני אומרת, בואו נבדוק את העובדות. עובדה מספר אחת, סגן מפקד חיל האוויר, שלושה ימים לפני הטבח, אומר שאין כשירות כרגע. הוא אומר.
הכול בסדר. הסכמנו על העובדה הזאת? הוא אומר שעוד 200 טייסים, ברגע שתפרוץ מלחמה לא יהיו כשירים.
ביום הטבח, גם בקיבוצים בעוטף, גם בפסטיבל נובה, עברו שעות עד שהגיעה עזרה, בטח עד שהגיעו המסוקים והטייסים. יכול להיות שזה לא קשור לזה – מקבלת את ההסבר שהם היו בכשירות ושהם הגיעו בזמן, ויכול להיות שחיל האוויר פשוט לא תפקד מסיבות אחרות. זה שהוא לא תפקד אנחנו כולנו יודעים. שעות על גבי שעות אף עזרה מחיל האוויר לא הגיעה.
רגע, זה לא מה שאני רוצה לומר. מה שאני רוצה לומר הוא שארז נוף מוסיף ואומר. שנייה, תקשיב, נהוראי.
ארז נוף מוסיף ואומר – שים לב למשפט הבא, נראה מה דעתך עליו. הוא מוסיף ואומר בזמן הריאיון: אם זה לא היה קורה ב-7 באוקטובר אלא לדוגמה – והוא נוקב בתאריך 1 בדצמבר – "אז בוודאות הייתה פגיעה". וזה לב העניין.
נהוראי, אתה לא מסוגל להודות שהשבט שלך, שהשבט שלך – –
– – עשה אולי את פשע הסרבנות הגדול ביותר.
בהתנתקות, כשהוציאו גופות מקברים, החיילים הדתיים קרעו בגד ושירתו בצבא.
אבל על דיקטטורה מדומיינת הפקירו פה אזרחים, ילדים, נשים. שקר בנפשך. אתן מגן על סרבנות. מי שמגן על סרבנות – –
(חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה.)
– – אין לו שום יכולת לשבת פה ולומר: אתה אשם, הראש אשם.
– – מה שנעשה פה זה פשע נגד עם ישראל. אבל הפשע הזה נעשה על ידי האנשים הנכונים.
הפשע הזה נעשה על ידי יפי הבלורית והתואר.
הפשע הזה נעשה על ידי אנשים דיאלנא, הם משלנו.
אני רוצה לראות אותך, חבר הכנסת גלעד קריב, מדבר בכזה פתוס אם הסרבנים היו מהציונות הדתית – –
(חברת הכנסת שלי טל מירון יוצאת מאולם המליאה.)
– – אם הסרבנים היו מהפריפריה, אם הסרבנים לא היו מאנשי יפי הבלורית והתואר. אני רוצה לראות חמלה, סלחנות כזאת, באמת עטיפה, אם תנועת הסרבנות הייתה מגיעה מישראל השנייה. אבל היא לא תגיע מישראל השנייה, בחיים לא.
הם פברקו דיקטטורה מדומיינת, פברקו נשים שהולכות להיות שפחות, ובגלל זה מיטב טייסי חיל האוויר סירבו להגיע.
זה לא יעזור. לא הגיע להתנדבות, לא הגיע להתנדבות, לא הגיע לאימונים לפני הטבח.
הלוואי והיית מגן על אזרחי ישראל כמו שאתה מגן על סרבנות. מה שאתה עושה מסוכן למדינת ישראל, כי אם אנחנו לא נצליח ביחד לומר שהייתה פה סרבנות – –
– – ושהסרבנות היא מסוכנת; אם אנחנו לא נצליח ביחד לומר את הדבר הפשוט והבסיסי הזה, אז הניצחון הוא של האויב.
אני רוצה לומר ככה לנוף ארז. מה אם הטבח היה קורה ב-1 בדצמבר, כמו שאתה אמרת? מה היה קורה אז? כי אתה במו פיך אמרת שאז לא הייתה כשירות מבצעית, שאז לא היו טייסים, שאז חיל האוויר לא היה מוכן למלחמה. אתה שיחקת באש, במו פיך אתה מודה. והאש הזאת היא הביטחון של ילדי ישראל, של נשות ישראל. בושה לכל האופוזיציה שלא מסוגלת, בגלל הקרבה שלה לאליטה, להודות בסרבנות המסוכנת הזאת.
אתם אלה שמסכנים את ביטחון מדינת ישראל.
לא אנחנו, אתה מסכן את ביטחון ישראל. אתה מכשיר סרבנות. אני אגיד לך עוד משהו, גלעד קריב. התחלת להכשיר סרבנות? הסרבנות תגיע. היא תגיע מכל מיני צדדים, מכל מיני סיבות. היא תגיע.
יאללה, תסיימי, בבקשה. לסיים. בבקשה לסיים.
825 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.