קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מניחה שרבים מנבחרי הציבור שיושבים בבית הזה היום נתקלו במשכן במשפחות החטופים שמסתובבות פה היום. פגשתי את עינב צנגאוקר ואת אלה בן עמי ואת הבת של קית' סיגל ואת אחות של לירי אלבג, וסליחה אם אני לא מציינת את כולם, ואת קרובי משפחתה של כרמל גת, כמובן, זיכרונה לברכה. אני מקשיבה לכל הנאומים שיש פה ובאמת שעל סדר-היום הציבורי במדינת ישראל יש הרבה דברים חשובים. אנחנו במלחמה, הרבה דברים קורים – כולל הנאום של חבר הכנסת ידידי עודד פורר זה עתה, שהסכמתי פשוט עם כל מילה שהוא אמר – הרבה דברים דחופים והרבה דברים קורים אבל אין דבר דחוף וחשוב יותר מהחטופים שלנו. ולצערי זה מכיוון שהם לא רק סובלים שם’ הם גם מתים שם, הם נרצחים שם, ולכן זה הדבר שצריך להיות על סדר-היום הציבורי קודם כול ולפני הכול.
והיום אנחנו מציינים את היום ה-342 למלחמה; יש לנו עדיין 101 חטופים וחטופות. אבל אתם יודעים, רציתי למקד נאום אחד על כרמל היקרה, כי גם יצא לי ללוות את משפחתה יחסית הרבה מתחילת המלחמה וגם הלכתי לשבעה שלה. אני חייבת לציין שזו הייתה – מבין כל השבעות של אותו שבוע, זו הייתה השבעה האחרונה שהלכתי אליה, כי פשוט היה לי קושי רגשי כבד מאוד להגיע לשבעה הזאת ולהסתכל להם בעיניים. ממש ככה. כל כך קיוויתי שהסוף יהיה אחר. הוא היה צריך להיות אחר.
אז רציתי להגיד כמה מילים עליה כדי שנזכור אותה, ונזכור שיש שם אנשים שהם בשר ודם, שהם עולם שלם, ושאנחנו צריכים להחזיר אותם הביתה – את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה. אז כרמל הייתה אישה אהובה בת 40; היא נחטפה ב-7 באוקטובר מקיבוץ בארי, ומאז הוחזקה בשבי החמאס 11 חודשים. לצערנו היא נרצחה ממש בצמידות לכך שחיילי צה"ל הגיעו אליה. אחרי 50 יום שבהם משפחתה לא ידעה אם כרמל בחיים, בתחילת המלחמה, שני חטופים שחזרו בעסקה סיפרו שכרמל חיה. היא הייתה איתם בשבי, היא העניקה להם כוח לשרוד את הקושי באמצעות ניהול יומן יומי ותרגולי יוגה ומדיטציה.
אני חייבת לציין שאפילו פה בכנסת, כמה חודשים אחרי תחילת המלחמה קיימנו שיעור יוגה, חברת הכנסת מירב כהן ואני, כדי לדבר ולהעלות את המודעות, בהובלתה של משפחתה של כרמל. אז עוד ממש קיווינו שהסוף יהיה אחר.
רגע. ואני רוצה לחזור ולהגיד לכל חברי הבית הזה, בייחוד לחברי הקואליציה והממשלה, שזו חובתם לקום כל בוקר, כאלה שנושאים באחריות, ולשאול את ראש הממשלה: מה אנחנו עושים היום כדי להחזיר אותם הביתה? תודה.
390 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.