קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, דיונים על התקציב בדרך כלל אמורים להיות דיונים מעמיקים, דיונים רציונליים, דיונים שאנחנו מביאים בהם גם נימוקים וגם מספרים, ומנסים לשכנע. אנחנו יודעים שדיונים על תקציבים בדרך כלל הם דיונים על מדיניות של ממשלה, כי בסופו של דבר כל תקציב שהממשלה מביאה משקף את סדר העדיפויות שלה ואת המדיניות שלה.
אבל תגידו לי באמת, בימים קשים אלה, אחרי שנה, אפשר לקיים דיון רציונלי עם ממשלה הזויה כזו? אפשר באמת לקיים דיון ולשכנע מישהו מהאנשים המשיחיים ההזויים שיושבים בממשלה ומובילים מדיניות של חורבן ודמים, לשנות משהו? אני לא חושבת שאפשר לקיים דיון רציונלי בימים אלה. אי-אפשר לא לדבר על מדיניות הממשלה, שהפכה את כולנו, ולא רק את החטופים בעזה, לחטופים. אנחנו חטופים פה בידי ממשלה הזויה שלא רוצה לשחרר אותנו ממדיניות ההרג, ההתנחלויות, אובדן התקווה לאיזשהו אפיק פוליטי. להפך, הכול זה עוד הרג ועוד הרג, ועוד דמים.
תסתכלו על מה שקורה לנו. הנורמליזציה הזו, שהולכת ומתרחבת, עם המוות היא בלתי מתקבלת על הדעת, אם אנחנו מדברים על המוות שקורה פה לאזרחים של המדינה מכמה וכמה סיבות: מי רוצה בכלל לדבר על תאונות עבודה? יותר מ-40 הרוגים בתאונות עבודה, איך אפשר להשחיל מילה בתוך השיח המשוגע שקיים? מישהו רוצה לדבר על תאונות דרכים? למישהו בכלל אכפת ממספר הערבים שנרצחים כל יום במדינה? יש מצב של נורמליזציה עם המוות, ולא רק המוות שקורה בעזה. 42,000 כולל ילדים, כולל נשים, בכלל לא מזיזים לאף אחד. 120,000 או יותר פצועים, ילדים שנקטעו להם גפיים, למי בכלל אכפת מזה? הנורמליזציה הפושעת הזו עם ערך או עם מציאות המוות היא בלתי מתקבלת על הדעת.
התקציב שמביאים לנו מעמיק את המדיניות הזו עוד ועוד, ולצערי הרב אנחנו צריכים לדרוש: תשחררו את החטופים בעזה, אבל גם תשחררו את החטופים פה.
281 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.