קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני אעלה כל הזמן לכאן ואדבר על הצפון. זה בוער לי בעצמות. אני משער שלעוד הרבה מאוד אנשים כאן זה בוער בעצמות, וכדאי שנעשה רגע פאוזה, וכל מי שיש לו שלוש דקות, שיעלה לכאן וידבר על הצפון, ידבר על המצב של תושבי הצפון, ידבר על ההפקרה הנוראה של תושבי הצפון. אי-אפשר לראות את זה. אי-אפשר לשמוע את זה.
נסענו, אני ויואב סגלוביץ', לקיבוץ דן. אלוהים, יש שם אנשים. אתמול ירו טילים בכינון ישיר. נסענו למטולה, לאזולאי המקסים הזה, ראש העיר המרתק הזה. הוא רץ בין חורבות היישוב. ואתה מסתכל על זה ומכסה את הראש, אדוני היושב-ראש, ולא מאמין שזאת מדינת ישראל. לא מאמין שזאת הנהגה של הימין על ימין, על מלא, על ימין. פשלונרים. 100,000 איש, יישובים שנבנו בעמל רב, קיבוצים, מושבים, שהתושבים בהם הקיזו את זעתם ואת דמם, יישובים בדואיים – ערב אל-עראמשה, על הגבול – חוטפים כינון ישיר. ומה אנחנו עושים? כלום. העיקר שראש הממשלה הוא מר ביטחון. בושה וחרפה.
ואם לא די בכך, גם את צ'ייני החליט מישהו לפטר. מה, נפלתם על הראש? טלי, ברצינות. טלי, את אישה חושבת. חברת הכנסת וולדיגר, עמית, אתם אנשים טובים.
אז תתחילו לפעול בתוך הקואליציה, ולזעוק, תרימו כבר, תעשו משהו.
זה לא רק הסיפור הזה. זה לקרוא לראשי ערים – – –
זה לקרוא לראשי ערים ולתת להם חיבוק, ולדאוג שיהיה פרויקטור שכל יום, כל יום, ייכנס אל ראש הממשלה ויגיד לו מה מתקדם; ולדאוג לעסקים, ולדאוג לילדים. לא עושים את זה. למה? למה? המשפחה שלי עלתה – חצי משפחה – ב-1962 ממרוקו לקריית שמונה. הקיזו את דמם. הם כל כך אוהבים את היישוב הזה, זה בבת עינם. וככה לוותר עליהם?
277 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.