קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אתמול קיים ראש הממשלה מסיבת עיתונאים. לכאורה, לא ברור למה הייתה מסיבת עיתונאים. האם הייתה איזושהי בשורה? מה הוא רצה לומר שעות לפני שנכנס לעוד ניתוח? מה היה דחוף לראש הממשלה לספר אתמול לאומה במסיבת העיתונאים? מי שעקב וצפה הבין שלא היה לו שום דבר לומר. חצי שנה מדינת ישראל נמצאת במלחמה, 600 חיילים נהרגו בקרבות, מאות נרצחו, ואלפי פצועים משתקמים ברגעים אלה במחלקות השיקום. על מה דיבר ראש הממשלה? אל מי דיבר? לא ברור.
אני יכולה להניח שהסיבה שהוא קיים את מסיבת העיתונאים – כי הוא נבהל. הוא נבהל, ורץ אל הפודיום. פתאום, במוצאי שבת, משפחות החטופים, לפחות חלקן, החליטו לפוצץ את העצרת, לכבות את האורות ולהצטרף להפגנות. כנראה שהאירוע הזה גרם לו להיכנס ללחץ, בטח כשברגעים אלה שאני מדברת, עשרות אנשים, אם לא מאות, אם לא אלפים, נמצאים ומפגינים נגד הממשלה. יכול להיות שהרגע הדרמטי הזה של פיצוץ עצרת החטופים, של הצטרפות של חלקם להפגנות המחאה, הלחיץ אותו, והחשש שלו שמא יחזרו להפגנות של 7 באוקטובר, להפגנות הענק, הביא אותו לכנס את מסיבת העיתונאים. ההפגנות האלה – צריך לומר, ובצדק – בלמו את ההפיכה המשטרית, בלמו אפילו את הפיטורים של שר הביטחון. החשש שלו שנחזור להפגנות הריץ אותו אל הפודיום לומר בעצם כלום לאומה.
אחד הדברים שהוא אמר אתמול זה שאם יהיו בחירות, זה יסכן את עסקת החטופים – שזה כמובן שקר, כי הרי אין סיבה שמערכת הביטחון לא תמשיך לפעול למען החטופים גם בתקופת בחירות. הרי לא נשכח שגם את גלעד שליט הוא החזיר בתקופת בחירות, כדי לבלום את ההפגנות שהיו אז, הפגנות המיליון, שכולנו זוכרים במפורש, על – הפגנת המיליון, מה עשית אז בהפגנת המיליון, ואטורי? כשהיו הפגנות של הצדק החברתי, מה עשית?
גם שם, כדי לבלום את ההפגנות, הוא הביא את עסקת שליט. אנחנו מכירים, זוכרים ויודעים, הרי יחיא סנוואר שוחרר בעסקה הזו.
ראש הממשלה דיבר נגד המפגינים, דיבר כמובן נגד הבחירות. הצטרף אליו השר עמיחי שיקלי, וטלי גוטליב התעלתה מעל כולם וקראה להם "הפגנות של טרוריסטים". הם הפגנות של טרוריסטים – לא החמאס שמחזיק בחטופים הם הטרוריסטים, אלא המפגינים. באמת, אין לי אפשרות אפילו להתייחס לדברים המזעזעים האלה, פשוט עלובים. חייבים להמשיך הלאה ופשוט להתעלם מהם, כי הנזק הוא עצום. נעשה סדר באירוע: מי שמחליש את ישראל, מי שלא מסוגל לקבל החלטות על המלחמה, זה נתניהו, בטח ובטח לא המפגינים. מי שמחזק את מדינת ישראל לאורך כל החצי שנה האחרונה הם המפגינים והמחאה.
אתמול, אגב, מי שצפה במדויק ראה שהוא גם כשל בלשונו, ולא פעם אחת. כנראה הוא בלחץ. הוא בלחץ, ובגלל זה הרבה דברים שהוא אמר, אפילו מבחינת המילים, הם לא היו ברורים, כי כנראה משהו בו נכנס ללחצים. אגב, זו הייתה גם הפעם הראשונה שהוא דיבר למשפחות החטופים בכל כך הרבה מילים. פתאום הוא מודע למצוקות ולסבל שלהן. עוד פעם, כנראה הלחץ הכריע את ראש הממשלה. אבל כמו תמיד, הוא המשיך עם הסיסמאות הריקות: "אין ניצחון בלי כניסה לרפיח", "אין ניצחון בלי חיסול החמאס". בסוף כמובן הוא הוסיף שגם אין ניצחון בלי החזרת החטופים, אבל זה היה בסוף – קודם רפיח וקודם חמאס.
ומה קורה עם רפיח? מה קורה עם ההחלטה לצאת למלחמה? הרי לפני חודשיים הוא כבר דרש, לפני חודשיים הוא דרש מצה"ל תוכניות לכיבוש רפיח, תוכניות שכבר היו מוכנות.
הן כבר הוצגו לו, נכון, גלעד. אבל הוא דרש. ואז – בתחילת חודש מרץ, אגב – הוא עוד פעם דרש תוכניות. אנחנו כבר בתחילת אפריל. התוכניות קיימות. אני כבר הפסקתי לספור כמה פעמים הוא דרש תוכניות על רפיח. אגב, הוא גם אישר את התוכניות של רפיח. אתמול, אגב, הוא עוד פעם אישר את התוכניות של רפיח.
מה קורה עם רפיח? לאן זה הולך? הוא שלח הרי משלחת, ביטל את המשלחת, ואז עוד פעם הוציא משלחת. ואנחנו רוצים לדעת. הרי גם אתמול במסיבת העיתונאים הוא עוד פעם דרש. מה קורה עם זה? הכלים של החיילים שעומדים בכניסה לרפיח כבר מעלים חלודה, והוא עדיין דורש. הינה, או-טו-טו זה מתחיל. זה כמו בסרט קזבלנקה, אתה יודע, כשהמפרי בוגרט אומר "תמיד יהיה לנו את פריז" – תמיד יהיה לנו את רפיח, נכון? תמיד אפשר לדבר: הינה, דרשתי, ביקשתי, עשיתי, לחצתי – אבל שום דבר לא קורה ברפיח. לא קורה כלום.
ואני שואלת אתכם, בעיקר חברי הכנסת של הקואליציה: מה קורה עם רפיח? מתי נדע לאן הולכים החיילים? אף אחד לא יודע. אין אסטרטגיה – לא על עזה, לא על הצפון, לא על יהודה ושומרון. אין לו זמן להתעסק עם רפיח, כי הוא עסוק בכלל בדבר אחר. אתה יודע במה הוא עסוק, גלעד? בקומבינות של חוק ההשתמטות. שם הוא עסוק.
אוה, אופיר, שלום לך. מה קורה עם זה?
תגיד, כמה חודשים אתה צריך לדרוש תוכניות לרפיח, לקבל תוכניות לרפיח ולא לצאת למבצע ברפיח? אבל עזוב, אין לו זמן לרפיח, אין לו זמן לג'נין, אין לו זמן לצפון, אין לו זמן ליהודה ושומרון. הוא עסוק בקומבינה של איך מונעים או איך בעצם מאפשרים השתמטות. הרי 15 שנים הוא דוחה ודוחה ודוחה. אז נתתי דוגמה על איך דוחים את רפיח, ובאותה מידה אפשר לדבר על איך דוחים את הגיוס של החרדים ואיך מאפשרים השתמטות המונית.
אבל מה שהיה הוא לא מה שיהיה, ואחרי 7 באוקטובר – שלום גם לך – חייבים לקבל החלטה מה יהיה עם החרדים: יתגייסו, לא יתגייסו, מי יתגייס, כמה. מה אתם בלחץ? מה זה עוד כמה שנים בשביל לקבל החלטה אם יתגייסו או לא יתגייסו? מה הבעיה להחליט מה יהיה בצפון – יש מלחמה, יש כניסה קרקעית, או יש דיון מדיני? מה קורה? ומה יעשו המפונים, מתי הם יחזרו הביתה? אף אחד מכם לא שואל מה קורה, לאן אנחנו הולכים, אנה אנחנו באים. השר וסרלאוף, מה נגיד לתושבי הצפון? מתי יקבלו תשובות? מתי? עד מתי הם יחיו במלונות? איזה מין חיים אלה? איזה חיים זה לחיות בבית מלון מאוקטובר? מתישהו מישהו יצטרך לקבל החלטה. 60% לא רוצים לחזור. תגידו לאן אנחנו הולכים. בכל דבר דחיינות, בכל דבר לחכות. מספיק.
כמובן שאני לא יכולה שלא להתייחס בסוף דבריי לאירוע המוזר הנוסף שהתנהל בקבינט המלחמה, שבו השר לביטחון לאומי – או שמא נאמר לכישלון לאומי – מבקש מראש השב"כ להגביר את האבטחה סביב ראש הממשלה. כששאלו אותו: למה להגביר את האבטחה? האם יש סכנות, איומים מיוחדים? מסתבר שהוא ראה צייצן בטוויטר. הצייצן בטוויטר הזה הוא בכלל בוט איראני. איך הוא ידע, השר לכישלון לאומי, שהבוט האיראני לא מאיים על אף אחד? הוא מבקש להגביר את האבטחה על ראש הממשלה כי הוא ראה ציוץ בטוויטר שמאיים על החיים שלו. אז בוא אני אגיד לך, השר לביטחון לאומי, או איך שאתה נקרא: לפני שאתה בא בדרישות לשב"כ, תבדוק את המקורות שלך. אתה לא חבר כנסת מהאופוזיציה או חברת כנסת מהאופוזיציה, אתה שר לביטחון לאומי. מה כל כך מסובך לבדוק אם באמת יש איומים? תתקשר למשטרה, תתקשר לראש השב"כ ותבדוק אם באמת עלו האיומים על ראש הממשלה. אז בואו אני אעשה לכם ספוילר: אין הגברה של האיומים. בטח שיש יותר צייצנים בטוויטר. כדי לפתור את זה – נורא פשוט – תחסום אותם. הבנתי שאתה עושה את זה גם לעיתונאים, הבנתי שאתה עושה את זה גם לאחרים. אפשר לחסום, לא צריך לבזבז עוד כספי ציבור על אבטחה לאנשים שבכלל לא מאוימים.
אבל איך הוא ידע? איך הוא ידע? הוא הרי לא יודע שום דבר, אף אחד לא מעדכן אותו. מה שמדהים – שמתוך הקבינט הוא לא מפסיק להדליף, גם כשזה מציג אותו קצת באור בעייתי.
מילה אחרונה לעניין הפגרה, כי אני יודעת שזה מאוד מטריד. אני יכולה להגיד למשפחות החטופים ולמפונים ולכל מי שמוטרד: אנחנו נהיה כאן. אנחנו נמשיך לעבוד בשבילכם גם בתקופת הפגרה. אנחנו נמשיך לפעול יחד כדי לעשות הכול כדי שהחטופים שלכם יחזרו הביתה. הכנסת הזאת תתכנס בכל פעם שנצטרך לסייע למשפחות החטופים. לא נפקיר אתכם לרגע, גם לא בתקופת הפגרה, ולרגע לא ניתן לממשלה הזאת להוריד את הרגל מהגז בכל עסקת חטופים שתהיה. אנחנו נעשה הכול, גם בפגרה, כדי להחזיר את היקירים שלכם הביתה. תודה רבה.
1,248 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.