קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה בפתח דבריי להביא למקום הזה, למליאה, את קולם של המפגינים בחוץ. מי שצועד פה מחוץ לכותלי הבניין שומע אותם, אבל הבוקר ואתמול הייתי איתם ממש, עם אותן אימהות הלוחמים, עם אותם אחים לנשק, עם אותן אימהות בחזית, שהתייצבו כבר מוקדם אתמול וקראו לבית המשפט העליון לאכוף את השוויון הבסיסי ביותר בין אזרחי מדינת ישראל: הזכות לחיות, הזכות לחיים, הפסקת ההבחנה בין דם לדם.
היום בוועדת החוץ והביטחון הציגו אנשי האוצר את המשמעויות הכלכליות של נושא הגיוס לצה"ל. אני אומר בכנות, זה לא הדבר החשוב ביותר – בסוף הדם יותר חשוב מהדמים – אבל בואו נגיד כמה מילים על זה. לפי מה שהוצג, אם כל מי שחייב בגיוס ממעמד תורתו אומנותו יתגייס בשיעורו היחסי באוכלוסייה, לא המלא, המשק הישראלי ירוויח 33 מיליארד ש"ח בשנה לפי התרחיש השמרני ביותר. אם נלך על תרחיש הרבה יותר קטן, נגיד 10,000 מתוך 66,000, המשק הישראלי ירוויח 5 מיליארד שקלים בשנה. אבל במקום האופציות האלה מתעקשים הממשלה ונתניהו העומד בראשה על המשך הפטור מגיוס חרדים, על המשך מדיניות הדחיינות, על המשך ההחלטה לא להחליט, כפי שהיה ב-20 השנים האחרונות.
ולכן המילואימניקים יצטרכו לשרת יותר. זו לא סוגיה תיאורטית. בואו נדבר על השכן שלי, גבי. גבי, כמוני, היה מ"פ; הוא עדיין מ"פ, הוא גם עכשיו. הוא שירת שלושה וחצי חודשים, ארבעה חודשים, מ-7 באוקטובר. לפני חודש הוא התחיל את שירות המילואים השני שלו. כן, בחצי שנה, אדוני היושב-ראש, הוא כבר בסבב השני. הוא היה אמור לסיים השבוע את הסבב השני של המילואים, כלומר, בחצי שנה הוא כמעט חמישה חודשים משרת. והינה, הודיעו לו מצה"ל: תקשיב, עוד כמה שבועות, אין ברירה, אנחנו צריכים אתכם. ככה אב עוזב את ילדיו; בעל מקצוע עוזב את עבודתו; סטודנט מפסיק את לימודיו; כולם עוזבים את מסלול חייהם – גם אני עשיתי את זה, גם רבים וטובים אחרים – והולכים להגן על המדינה.
המשק מאבד בכל שנה מיליארדי שקלים בשל הצורך באותם אנשי מילואים. הסכום הזה גם הוא נוסף על הנטל היושב על החברה הישראלית. ובשנה קשה כלכלית כמו שהייתה, ולצערנו כמו שהתחילה, יש לדבר הזה, כאמור, גם משמעויות כלכליות. אז בואו שוב נפרוט את התיאוריה למספרים. לו היו החרדים לוקחים את חלקם היחסי בחברה הישראלית בשוויון בנטל, במקום להאריך את שירות החיילים בסדיר בארבעה חודשים כפי שצה"ל דורש, היינו יכולים לקצר אותו בשבעה חודשים – שוב, לא תיאוריה; מעשה – משנתיים ושמונה חודשים לשנתיים וחודש. לחלופין, יכולנו להוריד 86% מימי המילואים, 86%, כלומר, על כל שבעה ימים היית עושה רק יום אחד. שוב, לא בתיאוריה. אני עשיתי 86 ימים, אדוני היושב-ראש – הייתי עושה רק 12 ימים. אבל את 74 הימים הנוספים אני עשיתי, וכמוני מאות אלפים אחרים, כי יש כאלה שלא נושאים בנטל.
היום בבוקר הצטרפתי לאימהות בחזית יחד עם חברת הכנסת אפרת רייטן, וסחבנו יחד את האלונקה. אני לא יודע אם ניסיתם פעם לסחוב אלונקה בשלושה. לסחוב אלונקה בשלושה זה ממש קשה. חסרה כתף אחת באלונקה. אני רוצה להודות למפגינים, להודות למי שמעוררים את הבית זה, שיש מי שמכנים אותם בכינוי הנורא – שמעתי אותו לראשונה היום – נוח'בות, קוראים להם, או אנרכיסטים או טרוריסטים. הם האנשים שמזכירים לבית הזה את המצפן המוסרי ואת החובה לציבור.
אבל שמענו בשבועות האחרונים, מאז שעלה נושא הגיוס במלוא עוזו, את הביטוי היפה "שבט לוי". בואו נדבר קצת על שבט לוי, כי שבט לוי זה שוב, לא תיאוריה – יש שבט לוי, יש אפילו לוויים בתוכנו – אבל בפרשות השבוע אנחנו נמצאים עכשיו בפרשיות המשכן. שבט לוי היה נושא באחריות למשכן. חלקם יישאו בכתף, חלקם עובדים במלאכה בפנים. כמה היו שבט לוי מתוך כלל ישראל? את זה שכחנו להגיד: 22,000 מתוך 600,000 – נאור, תעזור לי פה, מי שעשה לימודי ליבה. 22,000 מתוך 600,000 – כמה זה באחוזים? ככה, בערך.
3% נקודה משהו, נכון? אז הינה, 3% נקודה משהו היו שבט לוי מתוך כלל הגברים בגיל העבודה או המלחמה בתקופת התנ"ך. זה שבט לוי, חברים.
ובואו נזכור, לשבט לוי היו עוד כמה משימות. אני אומר את זה כי שוב, החברה החרדית אוהבת להמשיל את עצמה לשבט לוי. אז קודם כול, בואו נזכור, לשבט לוי אין נחלה בארץ ישראל, "ה' הוא נחלתו", כלומר שבט לוי קיבלו את עבודת המשכן, אבל לקחו מהם את הזכות לקרקע פרטית. ה' הוא נחלתו, ולכן הם היו נודדים ברחבי ישראל. אז בואו נזכור, אם החברה החרדית מוכנה לוותר על כל הנדל"ן שלה – יש פה כמה חברי כנסת, ראיתי, עם נדל"ן מפואר מאוד – אז בואו נגיד ככה, אפשר להתחיל לדבר.
אבל בואו נמשיך. שבט לוי, תפקידו, לפי חז"ל – הוא ושמעון היו מלמדי תינוקות. מה זאת אומרת? זה היה תפקידם – ללמד. והם לא לימדו את עצמם, שבט לוי, הם לימדו את כל שאר ישראל. אני שואל את עצמי: אולי מן הראוי שנחזיר את התפקיד הזה? באמת, ששבט לוי יהיו מלמדי תינוקות, אבל שוב, לא רק של הלווים – של כל רחבי מדינת ישראל. ודרך אגב, יש דעות – נדמה לי שמופיע ברמב"ם – ששבט לוי נשא גם בעול המלחמה, כלומר שהוא לא היה משוחרר מהעול הצבאי במסגרת תפקידו.
אבל לאחרונה שמעתי שר בממשלת ישראל מציע כיוון אחר, ממש השבוע. השר הזה, השר דודי אמסלם, הציע לאיים על החברה הערבית שגם היא צריכה להתגייס. הוא אפילו הגיש על זה השבוע בג"ץ. הרי אתה שר בממשלת ישראל – אז בוא תגיש בג"ץ. מה היה הבג"ץ? הבג"ץ של השר אמסלם בעצם קורא לבג"ץ לגייס את כל הערבים בישראל. רעיון גאוני, נכון, חברת הכנסת יסמין? טיעון שוויוני, פתרון אמיתי: חסרים לוחמים בצה"ל – בואו נגייס את הערבים.
הרי ברור – אוה, איימן עודה, הגעת בדיוק בזמן – ברור שהמעשים של דוד אמסלם הם רק עוד איזה פיון בדיון האמיתי על גיוס חרדים. הרי מה הטיעון? הטיעון זה חלוקת הנטל? פתרון מקורי לבעיית הלוחמים בצה"ל? אז אני אגלה משהו לשר אמסלם, ואחדש אולי גם לך, חבר הכנסת עודה: כבר היום יש ערבים בצה"ל, ואתה יודע, אדוני היושב-ראש, יש יותר ערבים בצה"ל מחרדים. בדוק, בדקתי את המספרים. כלומר בצה"ל היום משרתים בפועל יותר מהמיעוט הערבי – 21% – מאשר מהחברה החרדית; אני כמובן כולל בזה גם צ'רקסים, גם מוסלמים, גם נוצרים וגם דרוזים. המספר גדול יותר. אז למה השר אמסלם הגיש בג"ץ? מה, הוא באמת רוצה ערבים בצה"ל? אז חשבתי: אולי הסיבה היא שהשר רוצה את הגיוס לצבא ככלי לשווין, צמצום פערים, השכלה, כלכלה? אה, רגע, אבל לפני כמה שבועות הגיש פה אחד מחברי הכנסת הצעה לתיקון חוק הלאום עם עקרון השוויון – ופה השר אמסלם וחבריו כבר נגד. זה כנראה לא שוויון. אה, אז למה הגיש השר אמסלם בג"ץ לגייס ערבים? אני יודע – כדי לאיים עליהם: אם לא תצביעו איתנו על חוק הגיוס, אנחנו נגייס גם אתכם, נלך על הראש שלכם. זה מה שאומר לכם השר אמסלם, איימן עודה.
דרך אגב, זו לא תיאוריה. הרי לפני שנתיים בסך הכול, כשאנחנו ישבנו בספסלי הקואליציה, הייתה פה הצבעה; בנימין נתניהו הוביל הצבעת אי-אמון בממשלת השינוי. מאיפה הוא הביא שש אצבעות? מהמפלגות הערביות. אז מסתבר שזו ברית לא קדושה, ביבי וטיבי, נכון? היה כבר מי שאמר את זה לפניי. שש אצבעות להפלת ממשלת השינוי – זה עבד. אני חושד שהשר אמסלם עושה פה סתם סיבוב תקשורתי. זה רעיון שלא ימריא. אין פה שאיפה לשוויון.
אבל רגע רגע, היום נזכרתי בעוד דבר. עד עכשיו דיברתי על מקורות יהודיים. היום 1 באפריל, מטי צרפתי הרכבי, יום השקר הבין-לאומי. אז כנראה שכל הסיפור הזה הוא פשוט ניסיון לעוד שקר. אבל מה? 7 באוקטובר הוא לא שקר; החוסר בחיילי צה"ל איננו שקר; הבעיות של מדינת ישראל הן אמיתיות. הגיע הזמן לפתור אותן בצורה אמיתית. תודה רבה.
1,194 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.