קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
איזה כיף להרים קצת את הדוכן, בדרך כלל אני אחרי כל מיני "בוארונים".
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני שמח דווקא ששר הנגב, הגליל – –
– – והחוסן הלאומי נוכח פה, כי אני רוצה לדבר על הצפון. אני יודע שזה משהו שמפריע לך, אבל אני היום בכמה ועדות שונות – ותכף אני אתייחס לזה, בטח בוועדת הפנים, עם הצעת החוק של חוה אתי עטייה, או אתי חוה עטייה, היה שם אירוע מאוד מצחיק. עכשיו, למה אני אומר את זה? חלילה לא לפגוע בכבודה של חברת הכנסת, שהציעה הצעת חוק נהדרת. הצעת החוק באה ואמרה שהיא רוצה – הצעת החוק, כמובן – למגן כל אדם בעל מוגבלות או חוסר נגישות למבנים מוגנים באזורי קווי העימות, שהגדירה קילומטרים – בסדר, לא משנה, אפשר לדבר על זה.
למגן אנשים, שהמדינה תספק להם מיגון, לכל בן אדם במדינת ישראל בקווי העימות המוסכמים, כן כן כן. בדיוק הגבות האלה – אני הרמתי כשזה עבר טרומית, אבל זה בא היום לדיון – לדעתי לפני שבועיים, שלושה החוק הזה עבר – בא היום לדיון בוועדת הפנים. ואז אני אומר לעצמי, כשקראתי את הצעת חוק, אמרתי: רגע, אני קורא טוב? מדינת ישראל, בהצעת חוק פרטית, באה ואומרת: אנחנו נמגן את תושבי המדינה, את אלו שלא מצליחים לעשות את זה בעצמם.
אני יושב בוועדה, ואתם מכירים את יעקב אשר כולכם, ואני לא יודע איך להתייחס לאירוע, כי אמרתי, או שזה מצחיק – – –
לא. ממ"דים. לא, לא, ממ"ד על מלא, לא הקלות, לא פטור מהיתר, לא צמוד מבנה. שום דבר, את זה כבר עברנו, היינו. שום דבר. לא המסלול המהיר – כלום. ממ"ד לכול.
עכשיו, זה קורה בזמן שלפני שבוע, שבוע וחצי, שבועיים, מקצצים כל יום במיגון של מדינת ישראל. כל יום מקצצים. מיגון לצפון; ה-600 מיליון שקלים שהעבירו באשקלון, אתם זוכרים את זה? 600 מיליון שקלים שהעבירו ביוני – לקחו 300 שכבר התחייבו, הוסיפו עוד 300, מרחו את זה לשמונה שנים בהתחייבויות, תכנונים, מורחים את אשקלון. מבנה אחד, פרויקט אחד יצא באשקלון, פרויקט אחד יצא מאשקלון, שהמדינה באה ואמרה: אני שמה כסף על מיגון עיר ומבני חינוך. ואז אני רואה את הצעת החוק ואני אומר: תגידו, מה ממשלת ישראל רוצה לעשות? אני שואל את משרד האוצר: כמה עולה הצעת החוק הזו? באמת, כי ב-default היה בא לי להצביע בעד. כמה עולה הצעת החוק הזו? אני מסורב מלקבל תשובה. הצעת חוק פרטית בכנסת ישראל, יגידו חבריי חברי הכנסת, מעל 6.5 מיליון שקלים – נכון? צריכה להיות התייחסות אוצרית. אין התייחסות אוצרית.
ואז אמרתי, אני מבין את המנגנון – אני אקצר לכם – שרוצה ממשלת ישראל לרצות חברי כנסת מסוימים, או לא משנה, מהקואליציה. אבל באיזו חוצפה מגיעה ממשלת ישראל – תודה שהגעת.
בכוונה אמרתי את השם שלך, כדי שתוכלי להגיב.
אם אני מוציא חצי מילה מהקשרה, קודם כול אני אתנצל, ותראי שלא הוצאתי שום דבר. אבל באיזו חוצפה – – –
תקשיבי, לא שאני נגד הצעת החוק שלך. באיזו חוצפה מגיעה מדינת ישראל ואומרת – בעיניי משקרת, משקרת לתושבי הצפון במיוחד, ואומרת: אני עכשיו אקדם הצעת חוק פרטית, שזאת אמורה להיות הצעת חוק ממשלתית, תוכנית ממשלתית למגן את מדינת ישראל. לא הגיוני, בעיניי וגם בעינייך, שמדינת ישראל תעביר הצעת חוק כזאת בזמן שהם כל הזמן מקצצים בתוכנית מיגון הצפון, בדרום, בכל יישובי קו העימות; אני בטח לא אדבר על היישובים בפזורה, על החברה הערבית, כי הם – מזמן כבר הסכמנו, נכון? שהם לא חלק ממדינת ישראל, כי רק קווי עימות חיים במדינת ישראל. באיזו חוצפה אתם באים לצפון ואשכרה מקדמים את זה?
3.5 מיליארד שקלים – לפני חודשיים הייתם בצפון בישיבת ממשלה.
3.5 מיליארד שקלים – ישבתם ועשיתם בנובמבר ישיבה, הבאתם את כל ראשי הרשויות לצפון, עשיתם תמונה מדהימה; אמרתם: תקום מינהלת – תכף אני אדבר גם על המינהלת.
תעבור החלטת ממשלה בדבר מינהלת שתקום ותטפל באזור הצפון. מישהו רוצה להגיד לי כמה כסף עבר ליישובי הצפון? אני אתן לכם ניחוש קל: אפס.
לא, שנייה. במסגרת החלטת הממשלה שהובטחה. נקודה.
אז באה ממשלת ישראל, מפקירה את הצפון. עשיתם מעשה היסטורי שלא נעשה במדינת ישראל ופיניתם רצועת ביטחון לטובת ארגון הטרור חיזבאללה. על זה אין עוררין.
הדבר השני שעשיתם, ובזה הוספת חטא על פשע – שאין לצפון שום עתיד. אף אחד לא מדבר עליו. וגם אם מדברים – ולטובתך אני חייב לומר שאתה זה שדיברת על הצפון ואפילו שלחת, ואמרת: אני לא מגיע יותר לישיבות ממשלה, כי אתה בסוף עושה את תפקידך. הייתי מצפה ששאר 42,000 השרים שממונים בממשלה הזו – שמישהו יקום ויגיד: הצפון היא חלק ממדינת ישראל. ואנחנו לא נעביר הצעת חוק פרטית – לא כי אני לא רוצה לפרגן לחברת הכנסת, שהציעה הצעת חוק מעולה, אלא כי אני רואה בזה פרויקט של 20 שנים, למגן את מדינת ישראל, להשמיש מקלט שנבנה לפני 70 שנה, להשמיש אותו לציבור.
היושב-ראש אמר שהוא ירחיב אותה?
אתי, זו הצעה של 50, 60 מיליארד שקל. באמת, קצת רצינות.
כשאומרים לי – מתקשרים אליי תושבים מהצפון ואומרים לי: תראה איזו הצעת חוק נהדרת.
מכיוון שקראתי את הצעת החוק – – –
מכיוון שקראתי את הצעת החוק, בעיניי – – –
אתה, 3.5 מיליארד שקלים, אתה יכול להתחנן לממשלה שתעביר ולא מעבירים. כמה פעמים קיצצו את תוכנית מגן הצפון? חבר ועדת הכספים, היושב-ראש עכשיו, כמה פעמים? למה על זה אתם לא מדברים?
בסדר. איך אני אוהב את התשובה: גם אצלכם.
כי אני, למה אני אוהב את התשובה: גם אצלכם? כי השאלה היא אם גם אצלנו קרה 7 באוקטובר. השאלה היא אם גם אצלנו קרה אירוע כזה. השאלה היא אם גם אצלנו הייתה ממשלה כזאת שגרמה לאירוע ההיסטורי הנוראי ביותר במדינת ישראל.
כי אני אוהב שאומרים לי: גם אצלכם.
אתם אחראים לזה. ואני רוצה לבשר לראש הממשלה, שיושב עכשיו – – –
די, די. אני רוצה קודם כול לאחל לראש הממשלה בריאות, ואני רוצה לבשר לו שיושב פה חבר הכנסת ממפלגתו שאמר את צמד המילים המאוד-מאוד משמעותי: אנחנו אחראים. תודה רבה.
יש על זה מלא עוררין, מלא עוררין.
היה מלא עוררין, כמה פעמים, באיזו שפה, אגב, שאתה רוצה – באנגלית, בעברית – באיזה ריאיון שאתה רוצה. ראש הממשלה שלך לא עשה את זה. מה הבעיה להגיד: אני אחראי? מה הבעיה להגיד: אנחנו אחראים למה שקורה בצפון? שתלמידים – אני רוצה לבשר לך, תלמידי תיכון לבגרות לומדים שלוש שעות ביום, משעה 12:00. אתם מבינים בכלל את ההתמוטטות החברתית שיש בצפון, שאנשים בכלל לא רוצים לחזור לשם?
אז במה אתם עסוקים, בהצעות חוק כאלה? הצעת חוק מעולה, אבל אמורה להיות הצעת חוק ממשלתית.
איפה אתם בחינוך? איפה אתם במיגון? איפה אתם בתשתיות?
איפה אתם בחינוך הבלתי-פורמלי, בעסקים, בפיצויים, כל הדברים האלה?
וחוץ מזה, אני אגיד עוד משהו על המינהלת, כי יש קטע להישאב למינהלות, ואנחנו בכל זאת מדברים על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות. כשאתה מקים מינהלת, זה אומר לראשי הרשויות: אנחנו לא סומכים עליכם. אנחנו צריכים להקים מינהלת שתטפל בצרכים, אתם אמורים לדעת ולעשות את זה ביום-יום שלכם – בבינוי, בשיפוי, בעסקים, באלף ואחד דברים, בחינוך, ברווחה, מה שאתם עושים ביום-יום, לשם כך נועדתם וקמתם. אנחנו לא סומכים עליכם. נקים עליכם מינהלת.
אז הם עדיין מחכים למינהלת, כבר חצי שנה. אף אחד לא יודע מתי יחזרו לצפון. אף אחד. אתם לא יודעים להגיד את זה. השבוע דיברה על זה חברת הכנסת מטי, שמועצת התלמידים הארצית באה לארגון המורים ולמשרד החינוך ואומרת להם: חברים, אנחנו שובתים. תלמידי ישראל אומרים לכם: תתנהגו כמו מבוגרים, תשבו, תפתרו את העניינים. אתם זוכרים את השביתה עוד לפני האירועים, את השביתה הגדולה, שאמרו שהכול בסדר? תלמידים לא קיבלו ציונים. זוכרים את זה, שאמרו שנפתרו העניינים? שום דבר לא נפתר. הגענו למצב שהתלמידים אומרים לכם: תשבו ותפתרו את זה. אומנם היה לי – – –
זה ממש לא בתקשורת. מכיוון שיש לי משפט אחרון, אני רוצה באמת לומר לתושבי הצפון, בכנות, בכנות גדולה, באמת, אני תוהה מתי אתם – ויש פה מספיק חברי כנסת מהצפון – תגידו: עד פה – לא יותר הצעות חוק פרטיות, לא תיקונים קטנים, לא פלסטרים. תעשו מעשה. שאלוהים כבר יגיע ותעשו את המעשה הזה ותפסיקו לדבר איתנו מאחורי הקלעים ולהגיד לנו: אנחנו מסכימים, צריך את זה. תעשו מעשה ותעצרו כבר את הדבר הזה. תחזירו למדינת ישראל את הצפון. תודה.
1,349 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.