קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, לפני שאני מתייחסת לחוק, שאכן שווה להתייחס אליו ולהתנגד לו בצורה מאוד ברורה, ברצוני להתייחס לעובדה שהיום באופן מקומם משלחת של ועדת המעקב העליונה של האוכלוסייה הערבית הגיעה לירושלים המזרחית ורצתה להיפגש עם אנשי אל-וקף במסגד אל-אקצא, ולא רק שהמשטרה עיכבה וניסתה למנוע את הביקור בכל מיני דרכים, אלא היא גם מנעה מיושב-ראש ועדת המעקב העליונה, חבר הכנסת לשעבר מוחמד ברכה, להיכנס למסגד ולהשתתף בפגישה הזו. היא הרביצה מכות מאוד קשות למוחמד אסעד כנאענה, אחד מחברי הנהגת הוועד, דבר שגרם לו לטיפול בבית חולים.
ההתנהלות הזו של השוטרים, שלצערי הרב קורית גם נגד מתפללים רבים שמגיעים להתפלל בחודש רמדאן, הינה מקוממת. להתנכל ככה להנהגת האוכלוסייה הערבית – זה עובר כל גבול הגיוני. נמנע מחבר הכנסת לשעבר, מנהיג של האוכלוסייה הערבית, להיכנס למסגד. שמישהו מהמשטרה יסביר מה העילה למניעה הזו ולמה הם לא אפשרו לו לקיים את הפגישה הזו. אני חושבת שהגיע הזמן שגם בממשלה יבינו שהם צריכים להגיש דין וחשבון על העבירות שהם עוברים.
בעניין החוק שנמצא מולנו היום להצבעה, כבר הזהרנו כשזה הובא לקריאה ראשונה. זה חוק שנראה כאילו אזרחי תמים, מדבר על ארנונה ועל גביית ארנונה ועל צדק חלוקתי – פתאום רוצים לחלק את הגבייה של הארנונה – ומתחת למעטפת הזו, שנראית יפה, מתחת לבגד היפה, מסתתר דבר מכוער, מסתתר פשע, לא פחות מזה, שמעודד את ההתנחלויות ונותן להתנחלויות שמוקמות על אדמות פלסטיניות מעמד יותר טוב אפילו מאנשים שגרים בערים ובכפרים וביישובים בתוך מדינת ישראל. עכשיו, זה לא רק – פעם היה ידוע לכולם שהקמת התנחלויות בשטח כבוש היא עבירה על החוק הבין-לאומי, ושינוי דמוגרפי וגם גיאוגרפי של שטח כבוש הוא דבר שאסור לעשות – בכל זאת – – –
את יכולה גם לצאת. את לא צריכה להיכנס. את יכולה לצאת, להזכיר לך.
האחראית לאמת. ההתנחלויות הן פשע מלחמה. זה שחושבים שאפשר להסתיר את זה בכל מיני חוקים שלא רק עושים לגליזציה והופכים אותן לכשירות, אלא נותנים להן מעמד יותר גבוה מאנשים שחיים בתוך גבולות המדינה – לצערנו הרב, בימים האחרונים ומאז שהתחילה המלחמה אנחנו שומעים על הסתערות של שרים בתוך מדינת ישראל שבאו לשרת רק מגזר אחד בציבור, המתנחלים; שבאו לשרת את האדונים האלה שמצביעים עבורם, אם זה בהרחבת ההתנחלויות, אם זה בגזל עוד קרקעות. מתחילת המלחמה עד עכשיו סמוטריץ' שם את היד על 27,000 דונם בשטחים הפלסטינים. מה זה אם לא גנבה תחת מעטה המלחמה?
היום חילקו והרסו בתים באום אל-ח'יר שבבקעה. למה? פשוט מאוד, כי חושבים שאפשר לעשות הכול ואף אחד לא יתחשבן איתם ואף אחד לא יגרום להם להתעשת. אחר כך בקואליציה הזו שואלים את עצמם למה העולם נגדנו. העולם אחרי 7 באוקטובר לא היה נגד מדינת ישראל; העולם גילה אמפתיה ותמיכה בלתי מסויגות אחרי 7 באוקטובר. העולם היום מתחיל להבין שמה שקורה, המלחמה הזו שמדינת ישראל מובילה לא רק בעזה – בעיניי בעזה בצורה הכי נפשעת, אבל גם בשטחים, בגדה המערבית, בפינוי יותר מ-20 קהילות בדואיות מאזור C, בהשתלטות על אדמות.
אחר כך שואלים למה בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג, ביום חמישי שעבר, הוציא עוד שני צווים חדשים נגד מדינת ישראל: האחד מדבר על לפעול לאספקת סיוע הומניטרי בשיתוף פעולה עם האו"ם, ככה קבע בית הדין הבין-לאומי, ובצו השני – שהצבא לא יפגע בזכויותיהם של העזתים כפי שהן מופיעות באמנה למניעת רצח עם. זה מה שבית הדין הבין-לאומי לצדק אומר. אנחנו פה חושבים שאם סוגרים את אל-ג'זירה, העולם לא ידע מה קורה בעזה. זהו, סגרו את אל-ג'זירה. בית הדין אומר בצורה הכי ברורה: זו כבר לא סכנת רעב אלא מדיניות הרעבה מכוונת. לפחות 32 ילדים ובוגרים מתו מתת-תזונה. זה מצב שאי-אפשר לשתוק עליו. התנחלויות זה פשע והרעבה זה פשע. לא יכול להיות שתינוקות וילדים – אנחנו רואים תמונות שפעם ראינו באפריקה.
מי שרוצה לעצום עיניים, שיעצום עיניים, אבל שיבין שהוא מאבד צלם אנוש כאשר הוא עוצם עיניים מול מה שקורה ומול המלחמה הארורה הזו, שלא מביאה אף אחד לשם מקום. היא לא מחזירה חטופים, היא לא מבטיחה ביטחון לאזרחים הישראלים, והיא גורמת לאיבוד המוסר שנשאר בחברה הישראלית.
כשאני רואה את כמויות הווידיאו שחיילים משחררים לאינטרנט על דברים שקורים שם, לא מזעזע אותי רק מה שקורה ומה שמבצעים, אלא ההנאה שנשקפת מזה; הרגשת הכבוד כשהם עושים את זה. זה צריך להדאיג כל אדם במדינת ישראל שרוצה, שמאמין, שאת השיעור הכי גדול בהיסטוריה למדנו כולנו. אני זוכרת ששאלתי את אבא שלי פעם: איך יכול להיות שהתנדבת לכוחות בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר הבריטים היו הכיבוש פה? הוא אמר לי: אני לא התנדבתי לכוחות הבריטיים, אני התנדבתי לכוחות בעלות הברית, כי הבחירה הייתה בין לתמוך בכוחות הרשע – שאז היו הנאציזם – לבין לתמוך באנושות. אני אומרת לכם, מי שמתענג על תמונות של ילדים גוססים מרעב, מי שעוצם בעיניים ומסובב את הראש שלו לצד השני, איבד צלם אנוש ולא בחר להיות בצד של האנושות.
752 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.