קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו פותחים היום את השבוע האחרון של מושב הכנסת, ואנחנו רגע לפני היציאה לפגרה של קצת יותר מחודש. זהו הרי בדיוק הזמן שקואליציית הימין על מלא מלא תצא לחופשה. אתם הרי עבדתם קשה סך הכול בחודשים האחרונים, ורשימת ההישגים שלכם כל כך ארוכה.
כמה כיסאות ריקים יהיו השנה בשולחן הסדר, ולא רק עבור אליהו הנביא? ואתם בכלל ב-mode פגרה. לקח לי טיפה זמן להבין שזאת בעצם המטרה שלכם – לא המלחמה, לא החטופות והחטופים, לא המילואימניקים, לא מאות אלפי הפליטים, אלא הפגרה; לגרור זמן, לשרוד פוליטית עוד יום, עוד שבוע, עוד חודש. זאת המהות שלכם, זאת המהות של משיח השקר שמוביל אתכם – לשרוד; לדבר על האידיאולוגיה, לדבר על ניצחון, אבל בפועל לפעול על בסיס חד-יומי, לצלוח את הקטסטרופה היומית שהבאתם, רק כדי לשרוד פוליטית עד ליום המוחרת.
גם שכנעתם את עצמכם, כנראה, שבכך אתם עוזרים לציבור איכשהו. אתם כבר כל כך לא יודעים איפה הביבי מתחיל ואיפה השקר נגמר. אתם חיים לפי דף מסרים יומי שלפעמים סותר את כל מה שאמרתם אתמול, כי שוב, מה שחשוב לכם הוא רק לשרוד. עבורכם טובת העם היא עוד יום של הקיסר בשלטון, כי השלטון הוא המטרה, לא המלחמה, שגם עיוור מבחין שהיא לא מנוהלת כמו שצריך; לא החטופים, שמבחינתכם יש להם זמן – להם ולהן יש זמן. מקסימום חלקן תחזורנה עם תינוק אחד או שניים. גם להן אתם תצטרכו להזכיר שהן אמורות בעצם להגיד תודה, גם לכם וגם למשפחה. תודה.
גם יחסינו עם בעלות בריתנו מעולם לא היו טובים יותר – אמברגו נשק של קנדה, איטליה, צרפת, אנגליה, בדרך גרמניה, וריסוק מערכת היחסים המיוחדת עם ארצות הברית. נו, לא פלא שאתם צריכים פגרה לנוח טיפה. גם אסון לאומי, גם מלחמה, גם חטופים, גם כלכלה מרוסקת, גם מאות אלפי פליטים, גם להפוך את ישראל לרדיואקטיבית וגם לשכנע את עצמכם שהכול בסדר, ושאנחנו בעצם גם חזקים וגם לא תלויים באף אחד. אני אומרת, עם עומס כזה, קחו עוד חודש. באמת, עבדתם קשה. הכול בסדר. כולנו נמתין, העולם ימתין, כפיר ביבס ימתין, כל אחינו ואחיותינו שאיתו בשבי חמאס – גם הם ימתינו. הייתי רוצה לומר שמדובר בבדיחה של 1 באפריל, אבל זאת המציאות שאתם, ממשלת ישראל, כפיתם עלינו.
העם שלנו פצוע. העם שלנו פוחד. הוא לא פוחד מהחמאס, גם לא מהחיזבאללה. מאויבים אנחנו לא פוחדים, ואויב מעולם לא הביס אותנו וגם לעולם לא יביס. העם שלנו פוחד ממה שקורה לנו כשהוא פותח טלוויזיה ורואה איך משסים משפחות שכולות במשפחות חטופים או משפחות חטופים במשפחות חטופים אחרות. העם שלנו בוכה כי הנרטיב הציוני שעליו גדלנו נהרס על ידי השלטון בלי טיפת חמלה ועם שותפים אנטי-ציוניים. אחרי שנה שלמה שבה בלי לראות חצי מהעם ניסו לחוקק חוקים שנויים במחלוקת, והשלטון ראה מה זה עושה לציבור, ראה איך זה מפורר אומה שלמה, והמשיך בכל הכוח למרות ואף על פי. ואז הוא מאשים את מי שלא בשלטון – את האופוזיציה, את האזרחים, את המשרתים. כולם אשמים חוץ ממי שידו על ההדק. זו שנה שערערה את האמון של הציבור בכנסת, במוסדות השלטון, והנורא מכול – ערערה את האמונה בנו כאומה, כעם שחי פה יחד.
הציבור פותח טלוויזיה היום, אחרי האסון הלאומי הגדול ביותר שקרה בתולדות המדינה – וקרה במשמרת של הממשלה הנוכחית – והוא שומע על הנרצחים, זיהוי גופות, חללים חדשים, כן או לא מלחמה בצפון, אנשים מפונים, חטופים, חיילי מילואים; שומע, רואה, מרגיש שקשה לו ללכת לסופר, לסגור את החודש או לתת חינוך ראוי לילדיו, ותוהה מה יהיה. ועדיין, מי שאמון על ביטחונו של אותו הציבור, מי שאמור להישבע אמונים ולאהוב את הציבור יותר מכול, להילחם עבור האנשים ולנחם אותם שיהיה בסדר ולהילחם שאכן יהיה בסדר – אותם האנשים שנבחרו על בסיס אותו אמון מועלים בו פעם אחר פעם אחר פעם, מעודדים השתמטות ופעילויות אנטי-ציוניות, מעבירים תקציבים למוסדות עלומים, משפצים בריכות ויושבים בטברנות ביוון בשעת מלחמה. העם שלנו לא מפחד מאויבים; העם שלנו מפחד מהשלטון, וזו האמת הכואבת, המטלטלת והמפחידה.
לא נשאר כבר הרבה מה להגיד. כך נראית מדינת ישראל ערב פסח 2024. החובה של כולנו היא להוביל לניקיון פסח יסודי, כדי שבפסח 2025 כולנו נהיה מסובין, מסובין עם כל אחינו ואחיותינו, עם גבולות בטוחים, עם שלטון והנהגה שנוכל להתגאות בהם, עם אחדות שכוללת גם ערבות הדדית. ועל כך ועל הדברים האלה בדיוק אני וחבריי באופוזיציה, אני וחבריי ביש עתיד, נלחמים כל יום, כל שעה, גם בפגרה, ואנחנו ננצח, כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה ועם ישראל חי. תודה רבה.
697 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.