אני לא יכול לדבר?
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני כן אומר: מכובדי שר הרווחה.
אתמול לא אמרו. אתמול הטילו ספק אם שר הרווחה זה – מכובדי שר הרווחה, קוראים לך מאיר, גם לי קוראים מאיר.
יומיים לפני ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי במירון אבקש להתייחס לנושא הזה, חבר הכנסת אמסלם. כאשר הייתה החלטה להקים את ועדת החקירה הממלכתית לחקר האסון, היו בינינו, בין חברי הכנסת, חילוקי דעות לגבי עצם הקמת הוועדה, ואני לא נכנס כרגע לפרטים.
מה שכן היה, כולנו הסכמנו שיש תקווה.
מה קורה פה?
יכול, אבל אני לא רוצה לעשות את זה.
כולנו הסכמנו שאם יהיו החלטות, לפחות שההחלטות יהיו כאלה עם המלצות מכוונות, שהמדינה תיקח את האתר הזה ותשקיע כמה שצריך להשקיע כדי שהאתר הזה יהיה אתר בהתייחס למספר הבאים לבקר ולהתפלל בו. אחרי הכותל המערבי הקבר של רבי שמעון בר יוחאי הוא המקום השני בגודלו במדינת ישראל.
אנחנו יודעים שהמדינה עכשיו, בחודשים האחרונים, השקיעה 60 מיליון שקל. כך הם אומרים. על מה השקיעו 60 מיליון שקל? הרסו את הדברים שלטענתם נבנו לאורך שנים ללא רישיון. למה הם נבנו ללא רישיון? כי המדינה לא השקיעה כלום. כשהמדינה לא השקיעה כלום, זה הקים לו גשר, זה הקים לו דרך, זה הקים לו מטבח, זה הקים לו אכסניה, כי המדינה לא עושה כלום. אבל שמענו שהמדינה משקיעה כסף, מכינה את ההר. השקיעו 60 מיליון שקל. אני יודע – אני חושב שאפשר לומר זאת בוודאות, שכלום לא השקיעו כדי שהמקום הזה יוכל להכיל – – –
הרסו. הרסו כל מיני מבנים שנבנו ללא רישיון, או חיזקו – אני לא יודע מה עשו, אבל אני לא שמעתי שהרחיבו שביל, מדרכות. לא שמעתי. אף אחד מאיתנו לא יודע. אז זה לא, וזה היה החשש שלנו – המדינה תבוא ותשקיע, מה היא תשקיע? בסוף אנחנו יודעים שאי-אפשר כמעט לעלות למירון השנה.
למה אני אומר את זה? יש תחושה בציבור, תחושה רווחת, שמתוקף העובדה שאין רבים בציבור החרדי שמשרתים בצבא – אין רבים בגלל שהם יושבים ולומדים – אז הם לא מרגישים את הכאב ביום הזיכרון. החרדים לא כל כך שותפים לכאב שיש בעם ביום הזיכרון. למה? כי הם לא משרתים בצבא. על אותו משקל אני רוצה לומר שכאשר בן אדם לא חי עם אותו ציבור שחוגג במירון והוא צריך להשקיע ולעשות משהו, אז כמו שאפשר לומר על חרדי שאין לו את האבל של אותו ציבור שכן משרת, אני אומר שאדם שצריך לעבוד ולהכין את האתר במירון, אם הוא לא חי עם הציבור החרדי, אם הוא לא מרגיש את השמחה שיש לציבור החרדי ביום ל"ג בעומר, כשבאים אליו ואומרים לו שלא יכולים לעלות יותר מאשר x אנשים, שאי-אפשר לעשות תזמורת כל הזמן, שאי-אפשר לתת לאדמו"רים שישבו ויעשו חלאקה לחסידים שלהם, לילדים, אי-אפשר ואי-אפשר ואי-אפשר – בוודאי שהוא רוצה, אבל אם הוא לא מהציבור החרדי, לכאורה אין לו את הכוחות להיאבק, להתעמת, לדרוש ולהגיע לעניין הזה שהציבור החרדי שבא לשם לחגוג, יהיו לו התנאים לכך. לא שאני פוגע חלילה באדם שהוא לא חרדי שלא יודע מה זה ל"ג בעומר; הוא יודע מה זה ל"ג בעומר, הוא יודע מה זה מירון, הוא גם ביקר שם, אבל אין לו את השליחות הזאת לעשות כדי שרבבות יוכלו לבוא ולשמוח.
כל הגישה למה שהולך להיות במירון השנה היא גישה מאוד מאוד מוזרה. הערב פורסם – אני לא יודע אם זה נכון – שאדם בשם סגן ניצב גיא לוי, בין השאר יש משפט שלו שאומר: "אלה שיבואו להפר סדר, נגדע את היד שלהם ולא נאפשר זאת". קודם כול, אני לא בא לייצג אנשים שנוקטים מעשי אלימות, אבל אני רוצה להבין, אם יש סגן ניצב שיאמר: אם יהיו ערבים שבימי שישי של הרמדאן יבואו להר הבית ללא רשות, נגדע את היד שלהם – לא עופר כסיף יריב על זה, לא אחמד טיבי – –
– – לא חברי הכנסת הערבים – כל הכנסת כולה תתאחד נגד אותו סגן ניצב שיאמר שהוא יגדע את הידיים של הערבים. ומה הולך פה עכשיו? מירון זה החרדים – לא נורא. לא נורא שהם לא יקבלו את מה שמגיע להם. למה? כי הרי יש פה ויכוח מי הצודק בדרך שהיהודים צריכים להתנהל. אז ודאי שהלא-חרדים סבורים שהדרך של החרדים היא לא נכונה, ואז צריכים להראות לחרדים שהם לא יודעים מה שהם עושים. אני מוחה אם הדברים האלה נאמרו. שיגדעו את ידם של אלה שבאים להפר. אני לא בעד להפר סדר, לא מגן על מי שמפר, אבל שלא יפתחו את הפה, כמו שלא מעיזים לפתוח את הפה נגד ערבים. תודה רבה.
706 מילים של מאיר פרוש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.