אדוני היושב-ראש, בראשונה אני רוצה להודות לך שאתה מזכיר אותנו גם בשמותינו הפרטיים. יושב-ראש הכנסת החליט שהוא קורא רק בשמות משפחה. אנחנו יודעים שיש שפע ברכה על כל השם של בן אדם, ואם קוראים לו יואב בן צור או קוראים לו יעקב מרגי, צריך לקרוא לו לא "מרגי" ולא "בן צור". אנחנו לא בצבא, שיקרא בשם המלא. מה זה קיצור הדרך הזה? אדוני המזכיר החדש, אני מציע שתעיר ליושב-ראש את הנושא הזה.
במקום מי?
נו, הייתי קורא בשמות המלאים של האנשים.
תמיד. בצבא קוראים בשמות משפחה, פה אפשר לקרוא בשמות המלאים. ותודה לך, אדוני, שאתה קורא בשמות המלאים.
מכובדי השר, תמיד טוב לראות את פניך המאירות והמחייכות. מרגי, אל תפריע לי.
חבריי חברי הכנסת, אני בימים האלה מוטרד. אני מוטרד וחושש שמא אויבינו שחברו יחדיו ניצחו אותנו וכבשו אותנו מבפנים. הרי המציאות ברורה: יש פה במדינה רוב יהודי מסוגים שונים – חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים, אנשי העיר ואנשי הכפר, יוצאי עדות המזרח ואשכנז, עולים ותיקים, צברים ועולים שזה עתה באו. כולנו יחד מסכימים על הבסיס המשותף לכולנו במדינה: ברית מילה ונישואים לפי ההלכה, יום כיפור וטהרת המשפחה; רוב יהודי מוצק שדורש יהדות ברורה ומוחלטת לפי האם; רוב יהודי שרוצה להתחתן כמו שיהודי מתחתן ורוצה להיקבר כמו שיהודי נקבר. כאלו אנו, ישראלים גאים בערכים ובמסורת, לא מתפשרים על הערכים ועל המסורת, ועצם קיומנו פה מוסכם ומקובל ורצוי מגולן ועד אילת. יהודים שנרגשים לראות את הכותל וחוששים מפגיעה בו; יהודים שגאים בשחרור מערת המכפלה וקבר רחל ובכל יתר השטחים ששוחררו במלחמה שאויבינו כפו עלינו ונחלו תבוסה ניצחת.
הציבור הזה, הרוב הזה, שלא מאמין בהתרפסות בפני אויבינו, זה רוב העם; זה הבית היהודי של המדינה והבסיס שלנו. אבל לצערי הגדול בחסות הדמוקרטיה שלנו, שאפשרה את ההכלה של כל רעיון מיובא מחו"ל גם כשהוא לא מתאים לישראל, ובחסות ארגונים פרוגרסיביים מאמריקה ובעזרה של ממשלות מאירופה באמצעות עתירות שונות ומכוני מחקר שונים, הם הצליחו במזימתם לפלג את אזרחי ישראל. והם, באמצעות עתירות שונות ומכוני מחקר שונים, הצליחו לגרום להתרופפות חוזקנו היהודי-ישראלי ולהביא למצב שבו לא רק קיומנו הרוחני פה בסכנה, אלא גם למצב שבו איבדנו את ההרתעה מול אויבינו. לא לחינם אויבינו מרימים ראש, ובלב ירושלים ותל אביב ולוד מתנוססים דגלי הרשות הפלסטינית; לא לחינם. הממשלה הזאת היא ממשלה לא לגיטימית, שאין בה לא ביטחון אישי, לא ביטחון מדיני, לא ביטחון כלכלי – יש בה רק סוג של עליות מחירים, סוג של הצקה לשכבות החלשות, סוג של ממשלה שדואגת רק להישרדותה ותו לא.
אבל אני אופטימי, מאוד אופטימי, כי נצח ישראל לא ישקר. כי הקדוש ברוך הוא, שהביא אותנו לפה בקיבוץ גלויות, ישמור עלינו גם מהממשלה הזאת, ואנחנו נחזור וננצח, ככתוב בתפילה: "ומלכות הרשעה מהרה תיעקר ותישבר". ביהדות, באחדות, בחוזק יד נחזור למשול במדינת ישראל. ילדינו לא יחששו להסתובב עם דגל ברחובות. יהודי יהיה גאה בארצו ובביתו, ולא ירחק היום לכך. תודה רבה.
448 מילים של יואב בן צור. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.