תודה לך, אדוני היושב בראש, אבל הערת אגב: אמרת קודם לגבי אבקסיס, אבוקסיס, אביקסיס. אנחנו צריכים לזכור שהיו פה פקידי סוכנות שקיבלו את העולים מארצות ערב. לאוזן שלהם – –
– – מה שהצטלצל כמו אדרי, אדרעי ודרעי היו אותו דבר. מבחינתם, אם הם הגיעו ממרוקו, אז זה אבו, אבו, אבו, מה שלא נכון. הבסיס בכלל של אבקסיס זה אביקציץ. גם רב גדול היה שם במשפחה. זאת המורשת של בעלי, אז גם עליה צריך לשמור, גם בשביל הדורות הבאים.
אז זה היה 60 שניות על שיבוש שמות.
אז תעצור לי את השעון.
תודה רבה לך, אדוני היושב בראש. אני רוצה לומר לכם שאני משתדלת לעקוב ולהיות עניינית גם בביקורת ולהסתמך על נתונים, כפי שאני עושה את העבודה כשאני מגיעה לוועדות, כדי להיות מוכנה, לעשות את שיעורי הבית. נדמה שבממשלה הזאת לא עושים שיעורי בית. אם הם עושים שיעורי בית, אז הם מוכרים לציבור לוקשים, זריית חול, גנבת דעת. לעיתים גנבת דעת היא הרבה יותר גרועה מלגנוב ממון.
למה אני אומרת את זה? אתה זוכר, אדוני היושב-ראש, שאך לפני כחודש, אפילו קצת יותר, הייתה ממש מסיבה גדולה של אנשי הקואליציה שדיברו על כך שהמשק מתאושש, איזה נתונים, לאיזה מצב אידיאלי הגענו, שבכל העולם מתפלאים מהאיתנות הכלכלית של המדינה. אממה, הם הסתמכו על תחזית של פקידי אוצר שדיברו על גידול וצמיחה של 1.8%.
אדוני היושב-ראש, יש הבדל בין תחזית – ומספיק היה אם אותם אנשים שנפנפו בתחזית של פקידי האוצר יעיינו בדוחות של מבקר המדינה, ששנה אחרי שנה מבקר את התחזיות הלא-ענייניות, שכמעט אף פעם לא פוגעות. אבל מישהו משלם את המחיר של הבינגו שהם עושים במספרים שהם זורקים, וזה הציבור. כי קודם חגגה הקואליציה הזו בנתונים, רק מה? כשהגיעו נתוני האמת של הרבעון הראשון השנה – פארסה אחת גדולה. לא רק שהמשק לא גדל – יש צמצום. נעלמו ה-1.8%, נהפוך הוא. נוספו עליהם עוד מחסור של 1.6%. כשאתה מסתכל על זה, אתה אומר: הם שמחים בהצהרות, ובמציאות האנשים קורסים.
אז אם לא די לנו בכך שהמשק אפילו הצטמצם בתקופה שלהם – ולמה אבסורד? כל מה שהם נפנפו בהצלחות הכלכליות הוא בולשיט. נפנפתם בהצלחות כלכליות של תקציבים, ושל סדרים? זו תפיסת עולם של הממשלה הקודמת. הלכה למעשה, את התקציב שלכם העברתם רק בדצמבר. הרבעון הראשון הוא שלכם. זה שיש צמצום של 1.6% במשק זו תוצאה של התקציב שלכם. כל מה שהתהדרתם בו היה תוצאה של הממשלה הקודמת.
כשאנחנו מסתכלים על הדירות – עלייה של 16% בשנה. אנחנו רואים, לצערי הרב, את כל אותם צעירים, בחוסר אמון משווע ביכולות של הממשלה הזו להוריד את מחיר הדירות. לכן, גם בטירוף הזה, הם מתדפקים ומנסים לקחת משכנתאות, כדי להגיע לחלום הדירה. אם היו מאמינים שהממשלה הזו יכולה לא רק לעצור את העליות אלא להביא לירידה אמיתית, תאמין לי, אנשים היו מחכים על הגדר. למה בתוך כל טירוף עליית המחירים הם עדיין רוצים? כי הם לא מאמינים בממשלה הזו. וכל אותן משפחות – – –
כן.
אבל זה הנדוס תודעה. מה שנוח – שלי. ומה שלא נוח – שלכם. עכשיו, המציאות היא בדיוק הפוכה. כי התוצאות הטובות על הכלכלה היו של מי? של הממשלה הקודמת. היום, הרבעון הראשון זו תוצאה של התקציב שלהם. שלא יבלבלו לכם את המוח בבית. אני מסתכלת עליכם, הצופים. תעשו חשיבה ביקורתית. כשנותנים לכם תוצאות או עובדות, תלכו ותבדקו אותן. אלה פייק עובדות. התקציב שלהם הביא לכך שסל הקניות שלכם הולך וגדל. אתם מכירים את זה כל יום שישי בסופר; אתם מכירים את זה כשאתם עושים את הקניות יום-יום; אתם מכירים את זה אחרי שחשבון החשמל שלכם הולך ותופח; אתם מכירים את זה כשאתם ממלאים דלק; אתם מכירים את זה כשאתם שולחים את הילדים למעונות לגיל הרך.
והאבסורד הגדול ביותר – אני יושבת באוטו ושומעת כל רגע – עושים מהפכה במעונות הגיל הרך. איפה המהפכה? איך זה עזר להורים? מהרגע שהגיל הרך עבר ממשרד הכלכלה למשרד החינוך, מה קרה? אני אגיד לכם מה קרה. כל הגנים הפרטיים, זה נופל עליהם, ואחר כך הם מגלגלים את זה על ההורים. הכשרות, התאמות, אני בעד, אז מה? חוץ מלפקח, מה עשיתם שם כשהעברתם את מעונות הגיל הרך למשרד החינוך? ואם אכן כך, העברתם, ויש רפורמה, אז תגידו לי: אם כל אותם המעונות עובדים עכשיו לפי הפרוגרמה של משרד החינוך, למה הם לא יוכלו לקבל את ההנחות של האימהות העובדות? למה הם לא יכולים לקבל את הקליינטורה הזו? כי אתם שומרים על מונופולים? של מי? של ויצו, נעמת, נשות אמונה? אני לא אומרת, עשו תפקידים טובים וחשובים. אבל ברגע שכולם עומדים בסטנדרט אחד, הפרטיים האלה בסופו של דבר, ייאלצו לסגור, כי רוצים להעלות את השכר למטפלות – בצדק. אבל אם הם לא מקבלים סבסוד – – –
אנחנו אמרנו דבר מאוד פשוט: אם אין תקציב, אנחנו לא יכולים להפיל את זה על ההורים. וראינו שזה עולה מיליארדים, ורצו לגלגל את זה על ההורים. היום מגלגלים את זה על ההורים, מתהדרים ברפורמה במשרד החינוך, כביכול לגיל הרך – ההורים ישלמו יותר, אז הוסיפו כמה מפקחים.
אבל זו לא רפורמה, וזה לא שינוי. והגיל הרך, אם הוא עובר, אז הוא עובר, ואמור לעבור גם חינוך חינם לגיל הרך, את זה אין. מה יש? מטילים עליהם עוד ועוד ועוד, כאשר אנחנו יודעים שאם לא יהיו גנים פרטיים, יותר מדי ילדים במדינת ישראל – אין להם מעון. אין להם קורת גג. אותן אימהות נאלצות – בגלל שאין מספיק מעונות מסובסדים – להכניס אותם לפרטיים. עכשיו, הפרטיים האלה משרתים את המדינה. משרתים את משרד החינוך, בזה שהם מעמידים את האכסניה שלהם לטובת שירות שהמדינה לא השכילה לעשות.
אני באה ואני אומרת – אתם מוכרים לנו בולשיט. הגיע הזמן שאנחנו נסתכל על זה בחשיבה ביקורתית, ונגיד, עד כאן, אותנו לא תבלבלו.
889 מילים של אורלי לוי אבקסיס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.