אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני קראתי את החוק. אנחנו שומעים מה שקורה פה. אין ספק שחברנו חבר הכנסת ינון אזולאי עשה עבודה מקצועית. הוא התעמק, השתתף בוועדה, הצליח להציל את מה שהיה אפשר להציל. אבל כשאתה שומע שבעצם מי שהולך להצביע על החוק הזה בעצם מצביע על העלאת שכר עצמית בזמן שיש אנשים עולים, בני מיעוטים, מהמגזר הערבי, חרדים, מכל המגזרים, שלא מגיעים ולא הולכים ליהנות מהדבר הזה – כל מי שהולך להצביע בעד החוק הזה הוא בעצם דואג לעצמו, דואג לעשירון העליון. מה קורה עם החלשים? אדוני היושב-ראש, אני באמת שואל אותך. אתה מייצג את אותו ציבור, כמו שאנחנו מייצגים את הציבור הזה. אנחנו נצא לרחוב. מה נספר להם? אנחנו הצבענו על זה שנקבל תוספת במשכורת בזמן שלאנשים יש מקררים ריקים, אין מה לאכול? עד איפה הצביעות, עד איפה הציניות שלכם יכולה להמשיך?
אבל האמת, אדוני היושב-ראש, אני אגיד לך – אחרי מה שראיתי על ההתנהלות של ראש הממשלה בתואר מול חבר מפלגתו, ואני, אי-אפשר לומר, אני לא חשוד בזה שחבר כנסת יום טוב כלפון היה כוס התה החם שלי, אבל אני חושב שהצורה שבה אדם שהוא נאמן למפלגתו, נאמן לראש מפלגתו – שלחתם אותו מעל כל דוכן, בערוצי הטלוויזיה, לבוא ולשמור על הקואליציה הזאת, על הממשלה הזאת, ואתם ככה זורקים אותו כמו סמרטוט? אתם צריכים להתבייש. לא עושים את זה. איפה הלויאליות? איפה החברות? מה, הכול פוליטיקה? שמים את הכול בצד, זורקים את הכול? אז הוא עשה דברים, עשה מה שעשה. חטף מהציבור שהוא מתיימר לייצג. אבל אתם, חבריו למפלגה, לעשות לו דבר כזה ביום שישי שעה לפני כניסת שבת? איפה החברות? איפה הלויאליות?
לכן, אדוני היושב-ראש, אגיד לך. כשאני רואה שמסוגלים לעשות את זה לבן אדם שהוא קרוב אליך, שהוא חבר, שהוא התאבד בשבילך – אני לא מתפלא שאתם מסוגלים גם לבוא ולהצביע בעד העלאת שכר בעצם. בואו נקרא לכלה בשמה. אתם הולכים היום להצביע בעד העלאת שכר גם של חברי הכנסת, גם של שרים, גם של העשירון העליון, ושמתם בצד את החלשים. החלשים – לא נורא. אין לעולים מה לאכול? שיסתדרו. אין לחרדים מה לאכול? שיסתדרו. אין לבני המיעוטים, למגזר הערבי מה לאכול? שיסתדרו.
אני באמת שואל. נפתלי בנט, זהו, אין לי מה לצפות ממנו. אבל אדוני ראש הממשלה בפועל, אתה הולך לצאת לציבור שלך, למגזר שלך. מה תספר לו? אז אולי מה-50 מיליארד אתה חושב לסדר את העניינים, אבל בסוף אתם הולכים להצביע היום בעד חוק שדואג להעלאת משכורת שלכם, של חברי הכנסת, של העשירון העליון. והחלשים – שמתם בצד. איפה טיפת בושה? איפה אתם נמצאים? אני לא מבין. אתם יוצאים לרחוב. מה, אתם לא רואים את הציבור? אז או שאתם לא מייצגים אף אחד, או שבכל זאת יש לכם קצת משהו, קצת בושה, קצת משהו. לבוא ולהצביע בעד הגדלת שכר – כי בעצם זה מה שקורה היום. הציבור שאתם מייצגים לא מגיע לדרגות מס האלה. אנחנו צריכים את ההעלאה הזאת? אני חושב שזאת בושה, ולכן אנחנו הולכים להתנגד לאותו חוק.
469 מילים של יוסף טייב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.