כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא רוצה להתייחס לחוק, מאחר שאני חושבת שחבר הכנסת טיבי וגם החברים האחרים התייחסו במידה שמביעה את דעתנו ועמדתנו ברשימה המשותפת על החוק הזה.
אני עדיין מזועזעת ולא מרגישה שאפשר לעבור לסדר-היום על מה שקרה ביום שישי שעבר בהלווייתה של השהידה, של העיתונאית שנורתה ונרצחה שירין אבו עאקלה. אני נכחתי בהלוויה וראיתי ים של אנשים, עשרות אלפים, שהגיעו מכל מקום אפשרי כדי לתת כבוד לשירין אבו עאקלה, שמייצגת עבור כל פלסטיני קול שהוא קודם כול מקצועי, אבל גם קול שמביא את הסיפור הפלסטיני, את הסבל הפלסטיני, את כל מה שעובר על העם הפלסטיני ב-25 השנים האחרונות. ראיתי ילדים שגדלו על הקול של שירין אבו עאקלה מגיעים מהצפון הרחוק כדי לתת לה את הכבוד. ומה עושה משטרת ישראל, שכנראה קיבלה בתקופה האחרונה פרנוית דגל? משטרת ישראל, שפועלת ככוח כיבוש בתוך ירושלים המזרחית, ראתה לנכון להפציץ בית חולים בגז מדמיע, ברימוני הלם, איפה שאנשים כרעו על הברכיים והתפללו לנשמתה של שירין אבו עאקלה.
מוסלמים ונוצרים כרעו על הברכיים והתפללו, ומה עשתה משטרת ישראל, שיש לה הוראות – אף אחד בינתיים לא יודע ממי ההוראות – לא לאפשר הרמת דגל פלסטין? מה חשבתם? שירימו דגל ישראל בהלוויה של שירין אבו עאקלה, השתגעתם? איפה המוסר שלכם כששוטרים מרביצים לנושאי הארון? מרביצים כדי שיפילו את הארון על הרצפה. למה? כי יש עליו מלמעלה כיסוי בדגל פלסטין. והדיון בתוך מדינת ישראל הוא על פיגוע תדמיתי. איפה הפיגוע המוסרי? איפה המוסר, לדבר, איך יכול להיות שבמשטרה מקבלים הוראה ומרביצים לאנשים כדי להפיל ארון, וידם של השוטרים לא רועדת? לא מהססים לרגע לפני שמרביצים. איפה המוסר? איפה השיח על המוסר? זאת המשטרה? לא. זאת משטרה שאמורה להיות אמונה על ביטחונם של אזרחי המדינה? סליחה, זאת לא משטרה, זה כוח כיבוש שמדכא. הם הבינו שהמערכה היום בירושלים היא לא על לקיים הלוויה, אלא על מי הבעלים בבית הזה. ואני אומרת לכם, ביום שישי העם הפלסטיני הוכיח שוב שירושלים המזרחית, אל-קודס, תהיה בירתה של פלסטין. אפשר להוריד דגלים בכוח כמה שתרצו.
עכשיו הגעתי ממחמוד פאתיחה. אני וחברי איימן עודה ביקרנו אצל אחד מאלה שנשאו את הארון וקיבלו מכות רצח מהשוטרים והקפידו להשאיר את ארונה של שירין גבוה, כמו שהיא בליבנו ובמחשבותינו מאוד גבוה, ולא הרשו שהארון ייפול על הרצפה למרות המכות. על צעירים כאלה אנחנו בונים. אין עם שנמצא תחת כיבוש שיקבל את הכיבוש וירים את הדגל של הכובש. תשכחו מזה. הדגל הפלסטיני עוד יתרומם בירושלים המזרחית כבירתה של מדינת פלסטין, ויהיה רחוב על שמה של שירין אבו עאקלה גם בירושלים המזרחית וגם בכפרים שלנו. ואני מנצלת את ההזדמנות לקרוא לכל הרשויות המקומיות הערביות במדינת ישראל: תקראו לאחד מהרחובות על שמה של שירין אבו עאקלה; שירין, שאיבדה את החיים שלה כי רצתה לחשוף את האמת על הפנים המכוערות של הכיבוש. בלתי מתקבל על הדעת שאין שיח. תסתכלו אחד על השני ותשאלו למה אין שיח, איפה המוסר של השוטרים האלה. קיבלתם הוראה? ביצעתם בלי לחשוב? זה מזכיר לכם משהו? היד שלכם לא רעדה? הלכתם הביתה ושיחקתם עם הילדים שלכם אחרי מעשה כזה? ואללה, אתם אנושיים.
479 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.