הצעת חוק הגדלת נקודות זיכוי להורים במס הכנסה והגדלת מענק עבודה (הוראת שעה), התשפ"ב–2022

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה כפי שהוצג על ידי יושב-ראש ועדת הכספים, וכפי שהקואליציה מציגה אותו בצורה מושלמת, אנחנו יודעים שיש בו עוד הרבה חוסרים – חוסרים נחוצים, חוסרים חשובים, חוסרים שיכולים להשלים את החוק הזה. אנחנו מונעים מאנשים בהרבה מקרים לקבל, בין אם הזוג – ניוד של זיכוי ועוד דברים ולמה רק גיל 6–12, ולא הרבה יותר. מה ההיגיון סביב? אבל צריך גם לזכור שהדברים – – –

כן, 6–12. זה לא מספר זוכה, חברת הכנסת אבקסיס, לא מספר. הם עשו חשבון שזה הביטוח. הרי יש להם את הטבלאות. הם ניסו שהכי פחות אנשים יקבלו את זה. וזה בגיל 6–12.

זה טבלאות אקסל. יותר מזה, יותר מזה: הרי גם שההישגים שהגיעו עד גיל 21, הרי מדוע אחת, אישה שעובדת בגיל 21 לא יכולה לקבל מענק עבודה? יש איזה הבדל הגיוני, כלכלי, חברתי. רק מה? האוכלוסייה הרגילה, אולי יש להם, והם לא צריכים לפני גיל 23.

אבל יש אוכלוסיות שלמות שגם הן – למה לא נותנים להם? אבל איך זה הגיע בסוף? הינה חברת כנסת, למשל, שבזכותה זה הגיע. מדוע? פתאום הבינו שיכול להיות שאין את הרוב האוטומטי. אז נותנים בגיל 21 – – –

בוודאי. בגיל 21 יכולות לקבל את זה. אז נותנים להן בצבא, בגלל שאז הם היו בטוחים שהן תבואנה. אז התחילו קצת להתגמש וגם להסכים. לא בגלל ההיגיון, לא בגלל הצדק, לא בגלל שהם רצו להוציא דבר מתוקן, אלא בגלל האיום ובגלל חוסר הברירה. אז אל תתהדרו במה שלא צריך. צריך להדר את מי שצריך. לציין את האופוזיציה שנלחמה ימים ולילות עד שהגיעו להישג הזה.

אני בכל זאת רוצה גם לציין, בכמה משפטים, אירוע שהשתתפתי בו היום, בשדולה של חבר הכנסת אבי מעוז. השדולה הזאת מדברת על חיזוק ושימור הזהות היהודית בישראל, ובדגש על מערכת החינוך. באמת לראות את מערכת החינוך, שמגדלים דור ודורות מנותקים מכל זיק יהדות, שהדברים הבסיסים – אני רוצה אגיד לך, את, חברת הכנסת אבקסיס: הגיעו נשים שהן לא דתיות, הן מצהירות, מסורתיות, נשים. חבר הכנסת דודי אמסלם כל כך התרשם מהדברים, שאפילו ויתר על זכות הדיבור. וזה היה, כמה שזה היה. רצינו לשמוע מהן, איך שנשים מבכות ומודאגות, והורים ואימהות מודאגות: מה עם הילדים שלנו? שום דבר לא יודעים. שמע ישראל, לא יודעים. הדברים האלה.

אני רק, אני רוצה להגיד לכם במאמר מוסגר: ראיתי סרטון כזה, בידורי, מארצות הברית, בבורו פארק, בניו יורק. עמד שם איש, הלך עני, עם קופסה, עם כיפה שחורה גדולה, וביקש: צדקה, צדקה. הוא מבקש צדקה. אז הוא אומר לו, באנגלית הוא אומר את הכול, אומר: אני אתן לך דולר אם תגיד שמע ישראל. אומר לו: אלוקים. הוא אומר לו: תגיד שמע ישראל – שני דולר. הוא אומר: אלוקים, אלוקים. אומר לו, כך אומר לו: אני אתן לך עשרה דולר, תגיד שמע ישראל. 50 דולר. הוא לא. מדוע? הוא לא ידע להגיד. הוא גוי. הוא אומר: זה היה מבחן. הוא לא היה יהודי בכלל. היהודים נותנים צדקה, אז עמד והוא לא יכול היה להגיד: שמע ישראל. לא ידע.

אבל אני באותו רגע בכיתי, כי נצבט ליבי. הוא יכול להסתובב בארץ גם, ויהודים אמיתיים לא יידעו להגיד שמע ישראל. זה צריך לכאוב לנו. זה לא בידור. שם זה בידור. אבל כאן זה לא בידור, שאנשים – ממילא יש כאלה, שר אוצר של היום ושר אוצר שלפני כן באים ומייסרים את הציבור החרדי, ומבקרים אותו: מדוע אנחנו לא נותנים לנוער ללמוד מקצועי ליבה, מתמטיקה וכימיה, ולמה אנחנו לא נותנים. ואני שואל: למה אתה לא נותן את זכות הבחירה לתלמידים לדעת את הדברים הבסיסים ביהדות, את המסורת, את השורשיות שלנו, את ההיסטוריה שלנו, את החוסן שלנו – של העם היהודי – –

למה? זה לא נקרא לנתק?

אדוני השר המכובד, זה לא נקרא לנתק, כשלא נותנים את האפשרות? תן את זכות הבחירה. מדוע נערים בתיכון מבקשים להתפלל תפילת מנחה – –

– – גברתי, תפילת מנחה, בהפסקה. לא רוצים הם בעצמם עם עגילים, עם הכול, לא נראים אחרת. לא. לא הולכים עם כיפות. מבקשים להתפלל תפילת מנחה בהפסקה. נאבקים איתם ולא נותנים להם. מדוע? יש חופש. מה זה משנה לך? מה הוא עושה לך על חשבונו? בתי ספר תיכון במדינת ישראל – – –

לא מעט, אני מקבל כל הזמן פניות ממדרשות, מאנשים שבאים, מתקרבים, נוער בבאר שבע, בכל מקום בארץ. יש מדרשות מלאות שנערים באים אליהם, מוותרים על כדורגל, מוותרים על דברים אחרים, באים לשמוע אחרי הצוהריים שיעורי תורה. זה ממלא אותם. הם באים בכל מצב. אני ביקרתי במקומות האלה. באמת ממש מפעים. הם רוצים קצת בשביל עצמם. לא נותנים להם. הם נאבקים איתם, אולי כדי שלא ילמדו מהם. אתם באים ואומרים שאנחנו לא נותנים את זכות הבחירה? מי לא נותן את זכות הבחירה? על דברים בסיסיים, על מתמטיקה אתה יכול להתווכח, חשוב מאוד. הכול יכול להיות.

אבל על הדברים הבסיסים, שזה החוסן, זה זכות הקיום שלנו, זה לא משהו פילוסופי, זה לא אקסטרות לדעת את הקיום שלנו. אם אנחנו לא היה לנו את הזהות היהודית, היינו נמחקים.

אין ספק. אין חולק. מה השאיר את העם היהודי – מה שלא קרה לעמים אחרים? מה? רק הזהות היהודית, רק השורשים. אין לזה הסבר אחר.

אלה דברים ברורים. אחרת, בדברים שהם רק פולקלור, אנחנו – אני מסיים. זהות יהודית, זהות יהודית לא נקראת במאכלים – –

– – בפלאפל. מה נגיד? למה מה אני שואל? במה אתה יהודי? מה הזהות שלך, היהודית האמיתית? זה שאתה מצטיין בספורט? יש עמים יותר טובים מאיתנו.

במאכלים אנחנו לא הראשונים, יש אחרים שהם הרבה מצטיינים מאיתנו.

בדגל, בדברים כאלה.

רק בדבר הזה. זה ייחודי לנו. ומזה אתם מנתקים את הנוער ולא נותנים להם.

תודה.