תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לנו פה שר? אה, כן, השר מאיר כהן. אז אדוני השר, אני אשמח אם אתה תקשיב, כי הדברים מכוונים אליך, בין היתר.
תראו, אנחנו נשב פה, ועוד נשב פה עמוק עמוק לתוך הלילה, ומן הסתם נמשיך בבוקר, יושבים כאן ומחוקקים. אנחנו משקיעים הרבה מאוד זמן, מחשבה ומאמץ בחוקים שאנחנו מחוקקים. אנחנו לא מחוקקים שום חוק כלאחר יד. שום חוק. אנחנו יושבים ודנים בוועדות, ודנים במליאה, ומגישים שינויים כאלה ואחרים בטקסט של החוק, בנוסח של החוק, ומגישים הסתייגויות, ומצביעים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. בסוף, בסופו של דבר, אחרי שאנחנו מחוקקים חוק, הדבר המינימלי, אדוני היושב-ראש, היה, שאנחנו – הכנסת והממשלה – לפחות אנחנו נכבד את החוק שעמלנו לחוקק. זה איזשהו רף מינימום. אם אנחנו, חברי הכנסת וחברי הממשלה, לא נכבד את החוק שאנחנו חוקקנו, אז איזה טעם יש בחקיקת החוקים?
אני רוצה לדבר על חוק שחוקק כאן בכנסת חבר הכנסת דאז, היום השר, אלעזר שטרן. ממש נהדר שנכנסת בדיוק למליאה. אלעזר שטרן דחף ועמל והשקיע וקידם במאמץ רב חוק להקפאת כספי טרור. הוא עשה את זה בשיתוף פעולה של קואליציה ואופוזיציה, עם הרבה מאוד דיוקים ועם הרבה מאוד ויכוחים. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כמה זמן ישבו כאן וישבו בוועדות ודנו, והיו גרסאות כאלה וגרסאות כאלה, ובסופו של דבר החוק הזה קם ונהיה. אני אומרת את האמת, מגיע לך יישר כוח ענק, ענק, על הדבר הזה, משום שחוק זה לא רק משהו שבפועל עושים, חוק מבטא את הערכים שלנו כמדינה. החוק הזה אומר שאנחנו כמדינת ישראל לא מוכנים לסבול, לא באופן רעיוני וגם לא באופן מעשי, את החוק של השכנים שלנו. החוק הזה, החוק להקפאת כספי טרור, חוקק כמענה לחוק של הרשות הפלסטינית; כי החוק של הרשות הפלסטינית מחייב – מחייב את הרשות הפלסטינית לשלם משכורות חודשיות לכל מחבל שרוצח בנו. לא רק למחבלים של הפתח, למחבלים של החמאס ושל הג'יהאד האסלאמי ומחבלים מטעם עצמם – בודדים ולא בודדים, בזוגות, לא משנה. החוק של הרשות הפלסטינית מחייב לשלם להם משכורת חודשית, והקביעה, העיקרון שלפיו משולמת המשכורת הזאת הוא מאוד מאוד פשוט: The more you slay, the more they pay . ככל שאתה מבצע טבח יותר אכזרי, כך אתה מקבל יותר. עם הצ'ק הפתוח הזה בכיס יוצאים כל המחבלים בדרכם לפיגועים שהם עושים. עם הצ'ק הפתוח הזה בכיס, הם יודעים אל-נכון שאם הם ייהרגו אז הם יפגשו למעלה 70 בתולות, ואם הם ייתפסו בחיים הם יקבלו על פי חוק משכורת מאבו מאזן. לא חשוב לאיזה ארגון הם שייכים.
החוק הזה, אדוני היושב-ראש ואדוני השר, החוק הזה מופר על ידי ממשלת ישראל כבר חודשים ארוכים. אתם יודעים את זה שהוא מופר; אתה יודע את זה, אלעזר שטרן, שהחוק הזה מופר ברגל גסה. גם לא מקזזים וגם בני גנץ לקח לעצמו את הסמכות – אני לא יודעת מאיפה – להחזיר את מה שכבר קוזז. נכון שאתה יודע את זה? אתה מכיר את זה היטב.
אני רוצה לשאול אם התקיים על זה דיון אחד בממשלה, אחד. דיון אחד בממשלה על הפרת החוק הזה התקיים, אלעזר שטרן? לא התקיים. בקבינט – אתה יושב בקבינט, אתה שר לענייני מודיעין – התקיים דיון אחד על הפרת החוק הזה על ידי ממשלת ישראל? לא התקיים. לא התקיים. אז כשאני באה ואני דורשת – אני הקטנה; בעצם אתה היית אמור לדאוג שהחוק הזה יקוים. אתה חוקקת אותו, מסרת את הנפש עליו. אמרתי לך יישר כוח, לא כל יום אני אומרת לך יישר כוח. אתה היית אמור לדאוג שזה יקוים.
אז אני באה, אני הקטנה, ואני מגישה בקשה לדיון מהיר בנושא הזה, ומאשרים לי דיון מהיר בוועדת חוץ וביטחון. נהדר. קובעים לי מועד לדיון הזה. אז בוועדת החוץ והביטחון, כמו שכולם יודעים, מועדים נקבעים ככה בנחת. דיון מהיר לא קורה תוך עשרה ימים, יש זמן, הוועדה עסוקה. קבעו לי דיון ליום שני הקרוב, אדוני היושב-ראש, אני אומרת עוד פעם, דיון על זה שהממשלה מפירה חוק, שהכנסת חוקקה. זה דבר שלא ייאמן. אנחנו במו ידינו משלמים למחבלים שעכשיו כל יום, כמה פעמים ביום, קמים עלינו לרצוח אותנו נפש. אנחנו משלמים להם את זה, כשיש לנו חוק שאומר שלא נשלם. אז קבעו דיון בדבר הזה. אתה יודע מה קרה, אדוני היושב-ראש? היום ביטלו לי את הדיון. ביטלו. היה קבוע דיון על הפרת החוק הזה, על הפרת החוק להקפאת כספי טרור, בוועדת החוץ והביטחון, ופתאום הסתבר שבגלל שוועדת החוץ והביטחון קיבלה רק ארבעה דיונים לפגרה – שגם זה חריג, כי לוועדת החוץ והביטחון לא אמורה להיות מכסה לפגרה. היא אמורה לקבל דיונים בנחת, כמה שהיא רוצה, כמה שהיא צריכה. דרך אגב, אני לא הייתי צריכה ליזום את הדיון הזה. לטעמי, אם אנחנו מדברים על הכנסת ולא על הממשלה, רם בן ברק היה צריך ליזום את הדיון הזה. הוא יושב בראשות הוועדה, הוא היה צריך ליזום את הדיון, לא היה צריך לחכות לאורית סטרוק. אז עכשיו מסתבר שהכול יותר דחוף, חוץ מאשר לדון בחוק הזה.
בינתיים, אם אנחנו מדברים על חוק נפגעי עבירה, נפגעי העבירה, לא רק העבירות שהיו – עכשיו נכנסנו לז' באדר, אבל בו' באדר ב' נרצחו בני משפחת פוגל באיתמר, השם ייקום דמם – לא רק על נפגעי טרור שהיו, אדוני היושב-ראש, על נפגעי טרור שיהיו, היום ומחר ומוחרתיים וברמדאן הבא עלינו לרעה. אנחנו משלמים את המשכורות שלהם. ככה אנחנו בזים לחוק שאנחנו בעצמנו חוקקנו; ככה אנחנו נותנים לחוק של הרשות הפלסטינית להתקיים והחוק שאנחנו חוקקנו לא מתקיים.
זו בושה, זו חרפה לכנסת, זו חרפה לממשלה, ואני קוראת לך, אדוני השר שטרן, לעשות מעשה בעניין הזה, ולך, אדוני יושב-ראש הכנסת, לעשות מעשה בעניין הזה. זה פשוט בלתי נסבל שהכנסת מחוקקת ובזה לחוק של עצמה. תודה.
882 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.